משפחה ~פרק 18~

*ישבתי על החול בים.הסתכלתי על השמש שוקעת.רואה את כולם ניהנים.חייכתי.אז פתאום הכל היה חשוך.לא ראיתי את חברי. לא ראיתי את הים.לא הרגשתי את החול שישבתי עליו.לא ראיתי דבר.הרגשתי שאני דורכת על אדמה.ושמעתי צרחות אימה.ואז פתאום שמעתי צרחה חזקה מאחורי.הסתובבתי וראיתי מלאך בוכה מאחורי.משהו משך אותי לאחור,נפלתי על הקרקע,ואז הרגשתי 4 חתכים על ידי ושמעתי צרחה נוספת*

פתחתי מהר את עיניי וקמתי ישר למצב ישיבה.ראיתי שהערתי את גם את ליל ולאו,שישנו אחד על השני."קטיה מה קרה?" שאל לאונרד וקם מהר אלי.ראיתי לידי סכין על הרצפה,ודם מתחיל לנזול בטיפות מידי."את עשית את זה לעצמך?"שאל אותי לאו במבט רציני."תגיד לי השתגעת?ברור שהיא לא תעשה את זה!"אמרה ליל בכעס ללאו."אנשים שסבלו הרבה פחות מימנה התחילו לחתוך!" אמר לאו והסתובב לליל."רק שהיא לא תגיע למצב הזה.כולנו יודעים את זה.ואתה,זה שמכיר אותה הכי טוב מכולנו לא בוטח בה" אמרה ליל כשהרימה את קולה בכעס."את עשית את זה,או לא?" שאל אותי לאו והסתכל לי בעיניים. "לא, אני ישנתי. התעוררתי מסיוט ואז ראיתי את זה"אמרתי בפחד.הבנתי שהוא מאמין לי.הוא לרגע הסתכל על הורד שלי,ואז שוב עלי."מה היה שמה?"שאל מודאג טיפה."המלאכים הבוכים האלו"אמרתי לו עדיין בקול רועד."הא,גרי אמר לנו שתחלימי עוד סיוטים עליהם. טוב, צריך לכבוש לך את היד."אמר עם חיוך קטן,וגם ליל חייכה,וזה גרם לרעד שהיה בי להפסיק.הלכתי לחדר האמבטיה וניקיתי את הפצע,לאו שם משחה וחבש אותה."אני זוכרת איך הסתובבת עם התחבושות על הידיים"אמרה ליל,טיפה צוחקת."הא הא.אני אשמה שזה בית ספר גרוע?"שאלתי בכעס טיפה."לא,זו אשמת הגורל" אמרה בהרמת כתפיים. רציתי להגיד משהו,אך הדלת נפתחה בחבטה ואני ניבהלתי."הגענו"אמרה קורטני ונכנסת דרך הדלת עם האחרים."מאיפה לעזעזל יש לה כסף לכל זה?"שאל גרי בייאוש. "אף אחד לא יודע"אמרה אליס והניחה את השקיות. "טוב, עכשיו שש,אבל השנה החדשה רק עוד 6 שעות,אז בנתיים נוכל להכין הכל"אמרה קורטני שמחה. "אה,קורטני,החדר קטן,ואני לא יכולה לעזור"אמרתי לה כדי שתיתפוס את צומת ליבה עלי."מה קרה לך ביד?"שאלה ותפסה את ידי והסתכלה על התחבושת."זה כלום,אני בסדר, אבל לא שכחת שאנחנו נמצאים בחדר קטן?"שאלתי אותה והסתכלתי עליה."לא נורא,חלק ישבו איתך על המיטה,כמה ישבו על הכיסא,ועל השולחן יהיה הכל.קניתי קונפטי וזיקוקים בעיקרון" אמרה לי בטון חסר דאגה."ואיך אני אמורה להשתמש בזיקוקים?" שאלתי אותה מגלגלת עיניים."תילבשי מעיל"אמרה עם חיוך שטני. "אנחנו יכולים להגיד משהו בעיניין?"שאל אדמונד מאחורינו. "לא!" אמרה לו קורטני בחיוך.כולם התחילו להכין הכל,ואז ראיתי את לאו מדבר עם גרי.ואז גרי פנה אלי. "שוב חלמת עליהם?"שאל והיסתכל בעיניי.רק הינהנתי."רק שהפעם,הם השאירו לי 4 חתכים." אמרתי והראתי את ידי החבושה. "תורידי את התחבושת" אמר והתחיל להוריד אותה.כשהוריד ראיתי שאין לי שמה כלום. "אמרתי,זו הזייה.רק שכנראה היא מתחילה להשפיע על כולם.אבל את תיהיה בסדר,אם זה קרה עכשיו אחרי הפעמים שנירדמת,זה לא יהיה הרבה"אמר בחצי חיוך. "תודה" אמרתי וחייכתי גם חצי חיוך."וככה תחייכי כל היום,רק שמלא"אמר וקם ממקומו כשאליס וקורטני התחילו לקטר שהוא לא עוזר. צחקתי על זה,ואז שמתי לב שכולם מחייכים ,ואז יכולתי לחייך חיוך מלא.
הזמן עבר מהר.הם גמרו עם ההכנות,הם יכלו לנוח,ואז לבלות כמו שצריך.הזמן עבר ונישארה חצי שעה עד השנה החדשה. כולנו החזקנו שמפנייה,אליס הביאה את הבת שלה כדי שלא תיהיה לבד, אבל הבת שלה שתה מיץ רגיל."אולי נגיד את המשאלות שלנו לשנה הבאה?" שאלתי אותם.כולם הסכימו.הבאנו לבת של אליס להגיד ראשונה."אני רוצה להגיע לבית ספר, ולנסות ללמוד הכי טוב עד הסוף"אמרה בטוחה בעצמה וחייכה חיוך גדול.ואז אדמונד אמר. "אני רוצה לשנה הבאה,לא לאבד אף אחד"אמר בחיוך. "אני רוצה ששנה הבאה,לא נשתוק על רגשותינו"אמר ליל בחיוך."אני רוצה לשנה הבאה,שתמיד ניהיה ביחד ולא נתפרק" אמרה אליס בחיוך."לשנה הבאה אני רוצה שלא ניכנס לצרות"אמר גריי בחיוך כמו כולם. "לשנה הבאה,אני רוצה שכולנו ניהיה שמחים, ונוכל לעזור אחד לשני בזמן מצוקה"אמר מייק בחיוך. "לשנה הבאה,שלא נחוש שוב את תחושת הבגידה"אמרה קורטני בחיוך. "שלא נעשה דברים לפני שנחשוב על התוצאות שלהם"אמר איאן בחיוך. "ששנה הבאה ניהיה בטוחים יותר"אמר לאו וחייך.ואז כולם הסתכלו עלי."ששנה הבאה,אני אשאר איתכם"אמרתי קצת צוחקת,ואז היה צלצול חזק בחוץ ודפקנו את הכוסות שלנו ביחד וצעקנו-"לחיים!!!" צעקנו עם חיוכים על הפנים.אז מייק הביא את המצלמה,שם טיימר וזרק אותה לאוויר.המצלמה צילמה אותנו כשאנחנו מלמטה מחזיקים את הכוסות מחייכים.