סיפור חסר שם כלשהו~#

הלבנים החלו ליפול, אפשר לראות את הסדקים על הקירות.
השמש זורחת, צורבת את עורי והופכת אותו לאדום.
הכל שחור, למרות השמש. היא רק צוחקת ושואבת את כל האור שמאכיל אותה.
הכל שחור לי בעיניים.
הכאוס משתולל.
הגשם נופל על החלון. הוא נופל. ונופל. ונופל.
ואז הוא נמוג. מת. חסר נשמה, רק קר וכאוב (ורקוב).
לא היה שם אף אחד לתפוס אותו. להציל אותו מנפילתו.
כולם עקפו אותו במטריותיהם, מפחדים שיגע בהם.
היו גם כאלה שרצו, נסו חזרה הביתה.
לא הייתה להם מטריה. גם כאלה שהיו להם, רצו ליתר בטחון.
הרי זה מפחיד שהוא יגע בך. הוא מסוכן.
הכאוס משתולל חברים.
הלבנים החלו ליפול,
והשמש בעצמה גונבת את האור.
אני עומדת בפינה האפלה, ומחכה לבלתי אפשרי,
במקום לחפש את האפשרי.