חלום חיי פרק 27!!!!

פרק 27:
נקודת המבט של יובל:
אף פעם לא חשבתי שהאנשים שמקיפים אותי כרגע יהיו מקור האושר שלי. הבנתי שהם שינו אותי. הם גורמים לי לצחוק, עוזרים במצבים הקשים, לא מתביישים לבקש עזרה, מתחצפים, מתנהגים "מגעיל" ממש כמו חברים אמיתיים. עליהם אני יכולה לסמוך. אני יכולה לדעת שהם לעולם לא יפגעו בי. הם המשפחה שלי.
"עאעאע!!! ילדים מפגרים!!!!!!" צרחתי כאשר התעוררתי לאור 4 ראשים שעומדים שלושה סנטימטרים מראשי ועושים פרצופים כמו דפוקים.
"אני לא מפגר!!" אמר הארי להגנתו. הרמתי גבה למשמע משפט זה
"כן?" שאלתי
"כן!!" אמר בהחלטיות
"יופי, תחשוב שוב" אמרתי מגלגלת עיניים
"את קטלת אותו הרגע, את קולטת?! את עשית מעשה שלא יעשה יותר!" לואי אמר בחדות והארי נראה מרוצה "ולכן אנו מעניקים לך תואר של כבוד!" לואי אמר בחיוך וחיוכו של האז נמחק.
"לואי!" צרח עליו
"מה? אני רק אומר את האמת…" לואי אמר בחיוך והתחילה קטטה
"אממ, הארי?" קולו של זאין בקע מאחורה
"אה?" אמר הארי באמצע הקטטה
"אתה, אממ, דיי נוהג.." אמר זאין ועיניו של הארי נפערו
"שיט!" אמר וחזר במהירות להגה.
"עלק לא מפגרים.." לחשתי בחיוך
"סתמי.." הארי אמר בהפסד וכולנו צחקנו,שוב.
אם אני חושבת על זה, זאת הייתה הנסיעה הכי כיפית שהייתה לי עד כה. היא עברה יותר מידי מהר לטעמי.
הגענו למלון קצת שונה ממה שעזבתי אך יפה באותה מידה.
"זאין, פרי יש לכם סוויטה, המפתח אצל זאין. אנחנו צריכים להזמין חדרים.." ליאם אמר וזאין ופרי כבר לא נראו לעיין.
הלכתי לכיוון הקבלה אך לואי עצר אותי .
"לאן את חושבת שאת הולכת?" שאל
"אממ, אתם אמרתם שלא הזמנ-" לא הצלחתי לסיים את המשפט ולואי קטע אותי
"זה היה סיפור כיסוי! יא מפגרת!.." אמר והוסיף בחיוך ובלחישה "ואת עוד אמרת שאנחנו מפגרים.."
"הו תסתום לואיס!" אמרתי והוא נראה מרוצה מעצמו חזרתי לכולם והתיישבנו במעגל.
"אז… מה רציתם?" שברתי את השתיקה המביכה
"אהה כן, תקשיבו. אנחנו רוצים לעשות לזאין ופרי שיר מכולנו.." ליאם אמר
"זאת אומרת של שתי הלהקות?" שאלה ג'ייד
"בדיוק.." ליאם חייך.
אחרי עשרים דקות בערך התפצלנו לחדרים אחרי שהתוכנית נעשתה. מעניין מי הבן/בת זוג שלי לחדר.. יש לנו קומה שלמה- לכל אנשי הצוות ולנו. אנחנו לא בקומה ה30 מפני שזו קומת הסוויטות והפנטאוזים- שזאין ופרי נמצאים בה. אנחנו נמצאים בקומה 27.
עשינו הגרלה ככה שאף אחדלא יודע עם מי הוא יצא בחדר. הלכתי לסוף המסדרון, חדר 1111- נייס.
הוצאתי את כרטיס החדר ופתחתי את הדלת וראיתי חדר כל כך יפה, גדול, מרווח ובקיצור מדהים!
נכנסתי לחדר בחיוך, כנראה שהשותף/ה שלי עדיין לא הגיע.
נשכבתי –בואו נגיד, לא כל כך בעדינות- על המיטה וחייכתי.
רעש של הורדת מים הקפיץ אותי- אז השותף שלי כן הגיע?!
מהאמבטיה יצא בחור בלונדיני מחומצן עם עיניים כחולות,הבחור שממנו ניסיתי להתחמק כל כך.
"נייל" אמרתי בטעות בקול. הוא מייד הסתובב והפתעה רבה על פניו.
"אממ, א.א.. אתה, זאת אומרת, זה החדר שלך?" שאלתי בטיפשות. ברור שזה החדר שלו!
"א.. לא. זה החדר של-" הוא ניסה לומר אך פתיחת הדלת של החדר קטעה אותו
"שלום, שותף סלאש שותפה!"מי אם לא הארי נכנס לחדר בחיוך. ואו זה הוקל לי. חיוכו של הארי נמחק ברגע שראה אותי ואת נייל בחדר.
"אממ היי" אמר מובך
"היי האז, ברוך הבא לחדר שלנו" אמרתי בחיוך והבאת פניו התחלפה לחיוך עצום.
"היי נילר" אמר קצת יותר מובך "מה אתה עושה פה?"
"אממ האמת באתי להפתיע אותך, אין לי מושג עם מי אני בחדר אבל אני… אממ די בקצה השני של המסדרון.." אמר וגירד בראשו. "טוב אני ילך לראות מי איתי.. אממ. ביי. ברוכה השבה" אמר אלי בטון שבור ועצוב והלך.
"ואוו זה היה מביך." הארי קטע את השתיקה המביכה שלנו.
"האזההה!!!!!!!!" קפצתי עליו בחיבוק "התגעגעתי אליך כל כך!!!!!!" אמרתי ונתתי לו נשיקה בלחי.
"אממ אני לא כל כך…" אמר בחיוך
"שקרן…" אמרתי ולקחתי את אחת הכריות.. ראיתי שהוא יודע מה אני מתכננת
"את לא תעזי!" אמר
"תנסה אותי.." הרמתי גבה והרמתי את הכרית
"זו מלחמה!!!" הכריז והתחילה המלחמה השנייה בגודלה בהסטוריה!
איבדתי תחושת זמן וכשסיימנו לשחק לא היה לי מושג כמה זמן עבר..
החדר נראה נורא, או יותר נכון לא ראו אותו כבר מרוב הנוצות שהיו בכל מקום.
"אנשים שפה שאני לא יודע מי הם תבואו לאכול!!!!" קולו של ליאם אמר בזמן שהדלת נפתחה וחיוכו ירד בשנייה "מה. לאזעזל. קרה. פה. הרגע?!??!?!?!?!?!!??!!?!" אמר המום
"מלחמת כריות" עניתי חד משמעית והארי הנהן כמסכים איתי
"אני יודע את זה!!!" צעק מרוגז
"אז למה שאלת?!" הארי התחכם
"אתם, אני, תסדרו, עופו אוחח,פשש, חחכ ווש אוח עאע!!!!! פשוט בואו!!!" צרח ויצא מהחדר בכעס. אני והארי הסתכלנו אחד על השני וצחקנו ברמות אחרות. בחיים לא הרגשתי מאושרת יותר.. טוב אולי עם נייל…… רק המחשבה עליו מורידה לי את המצב רוח….
"יאללה בוא נרד" אמרתי להארי
"גם אני התגעגעתי אלייך "אחות" " אמר וחייכתי. הוא התבגר. פשוט כך.
ירדנו למטה צוחקים ומחוברים כמו אח ואחות. החדר אוכל היה מלא בכריות כך שהסתכלתי על הארי ואז שנינו על ליאם, שקלט מה אנחנו חושבים.
"שלא תעזו!!" ליאם אמר כועס.
"רק בגלל שאנחנו מרחמים עליך ליאמו…" הארי אמר והתיישבנו לאכול.
"אז- עם מי אתם בחדרים?" ג'ייד שאלה
"לי-אן איתי" ליאם אמר
"ג'סי, עם ג'ייד ונייל- בגלל שאלינור מצטרפת אלינו" המשיך
"לואי- עם אלינור"
"הארי, עם יובל…" אמר מתוסכל- בצחוק- כשאמר את זה
"וזהו.." סיים
"הארי, אפשר לשאול אותך שאלה?" לי-אן שאלה
"ברור" אמר בפה מלא
"למה יש לך נוצות על השיער?" שאלה וראיתי את ליאם כמעט מתפוצץ מעצבים…
"אממ בואי נגיד שהייתה מלחמה קטנה בחדר שלנו" אמרתי
"קטנה?!?!?!?!?" ליאם צעק "לא רואים את החדר מהמלחמה ה-ק-ט-נ-ה שלהם!!!" התרגז וצחקנו.
ארוחת הערב עברה חלק בלי יותר מידי צעקות ו'ריבים'. עלינו כולם למעלה לקומה שלנו רק שפרי וזאין המשיכו במעלית.
"האז, אני נכנסת להתקלח!" אמרתי
"טוב, אפשר לראות?!" שאל בגיחוך ועיניי נפערו.
"לא! יש לך מספיק את הפורנו שלך, לך תראה אותם.."אמרתי נגעלת ונכנסתי למקלחת, נועלת את הדלת, לייתר ביטחון.
החלק האהוב עליי ביום הוא המקלחת,כאשר המים החמים זורמים על גופך, שוטפים את כל הלכלוך ומרעננים אותך. יצאתי מהמקלחת והתלבשתי.
"סיימתי להתקלח, תכנס" אמרתי להארי כשראה משהו בטלוויזיה. הסתכלתי על מה הוא רואה והזזתי במהירות את ראשי משם. הבן אדם. פשוט. מגעיל.
"מה אתה חושב שאתה רואה?!?!?!?" אמרתי נגעלת
"את אמרת לי!" הרים את ידיו כאילו הוא לא אשם.
"תסגור את זה עכשיו!" אמרתי
"לא רוצה"
"תעשה מה שאתה רוצה אני הולכת לליאם.." אמרתי ועיניו נפערו
"לא! בבקשה לא! הוא יחרים לי את הכל! את הסרטים, את המגזינים את התמונות הכל!!" אמר ונפערו עיניי
"אתה פשוט חולני!!!" אמרתי נגעלת ורצתי לחדר של ליאם ולי-אן.
"לי!!!!" צעקתי
"מה?!" ליאם ולי-אן ענו לי בייחד.
"ליאם! הארי רואה!!" אמרתי נגעלת
"רואה מה?!" שאל לא מבין
"זה הארי! תקשר!" אמרתי והדלת של החדר שלהם נפערה בבת אחד
"הארי!!!!!" ליאם צעק ורץ אחרי הארי המסכן שנכנס לחדר במהירות לא נותן לאף אחד להיכנס בזמן שאני ולי-אן מתפקעות מצחוק.
אני חולה עליהם. על כל אחד ואחד מהם. המשפחה האמיתית שלי בלי קשרי הדם….