משולבים אבל חיים! – פרק שתיים 'הבריחה!'

"תעזבו אותי!" צעקה ניירה.
זה לא עזר. השומרים היו חזקים ממנה והם דחפו אותה לתוך תא כלא חשוך.
ניירה התיישבה על הרצפה הקרה של התא, וחשבה איך תצא מהכלא.
אחרי כ-עשר דקות ניירה קמה והשתנתה.
הפנתר השחור התקדם אל חלון התא והשתמש בכוחו כדי לעקם את הסורגים.
ניירה שמעה קולות שומרים מתחתיה וראתה שומרים.
הפנתר השתנה בחזרה לדמות אנוש וניירה שלפה את הפגיונות שלה, היא הצמידה אותם לקיר וירדה לאט.
כשהייתה בטווח שמיעה של השומרים היא שמעה שיחה:
"שמעת על בת הצ'יף?"
"כמובן! מי לא?"
"הצ'יף אומר שכדאי להיזהר ממנה."
"אני לא בטוח. הרי לכדנו אותה בקלות!"
"תחשוב על זה: היא מכירה את המבנה ואת הכלא."
"בגלל זה הלוראן מינו אותנו להתגנב הנה – כדי שנוכל ללכוד אותה ולהביא אותה ללוראן!"
ניירה התפלאה, יש שומרים מסתננים בשבט? ועוד שומרים של לוראן?
ניירה המשיכה לרדת, ואז ראתה את הזאב האפור מסתכל עליה מהיער, מחכה לה…
כשניירה הגיעה לקרקע היא השתנתה במהירות לפנתר ורצה במהירות אל היער.
כשנכנסה ראתה את הזאב משתנה לבחור קצת שרירי עם עיניים כחולות ושיער חום כהה.
"היי," אמר הבחור "קוראים לי עומר ולך?"
"ניירה," אמרה ניירה "אתה חיכית לי?"
"כן," אמר עומר "בואי אני רוצה להראות לך משהו!"
במילים אלה עומר השתנה לזאב האפור שראתה קודם ורץ לכיוון היער.
"חכה לי!" אמרה ניירה והשתנתה.
ניירה עקבה אחרי הזאב אל תוך היער עד שהגיעו אל מבנה מלבנים.
הפנתר השתנה לדמות ניירה שהתפלאה, גם הזאב השתנה.
"זה הבית של הנגה," הסביר עומר "היא כאן, כנראה בגללך."
"מה זאת אומרת בגללי?" שאלה ניירה.
"זאת אומרת,"נשמע קול מכיוון הבית "שאת הצלת אותי."