לא בשליטה

הדלת נפתחה ואלון נכנס פנימה לביתו.

"אלוהים למה עלית למה למה """""

"נדייה אני אוהב אותך , מבקש ממך שלא תבכי, בקשה תקשיבי לי :אני רוצה להסיע אותך מדי יום ביומו ומעבר לזה היחסים בינינו ישארו כמו עד עתה מבטיח לך, תגידי שאת מסכימה"!!!!!!!!!

"אני לא מסכימה אני מעדיפה לסבול ולא מסכימה לראות אותך יום יום , זה סבל אדיר בשבילי, אנא תן לי להתמודד עם המצב כפי שאוכל כפי שהמציאות מכתיבה אתה לא רק שלא שייך לי אתה שייך למשפחה שפתחה בפני את הדלת וקיבלה אותי כמו בת משפחה לכל דבר.,

"אתה האבא של התאומים שאני גידלתי וכעת הם כבר שובבים גדולים".

"אתה החתן של הסבתא שמרעיפה עלי מלוא אהבה מלוא תשומת לב ומלוא הטנא מתנות לילדי ולי אז כיצד אראה בפני עצמי להמשיך להיפגש עמך מדי יום ביומו אלון שלי , אני נוצרת אותך על לוח לבי וממקום זה אין היתר לאיש ואפילו למשפחה שלך לנתק אותך ממני,"

היא אספה את שיערה עם סיכה ויופייה היה משגע הוא חיבק אותה הצמיד אותה לגופו ולחש : " את אהובתי את מגשימה את כל אשר אני אוהב את פשוט מושלמת אני אוהב אותך ולעולם אוהב – את הכל בשבילי ואת לא שלי"

שפתותיהם נפגשו בפעם ראשונה ולא נפרדו לא זזו מהמקום אשר עמדו , הראשונה שהתעשתה הייתה נדייה :"אנא אלון תשאיר אותי לבד ואני אהיה בסדר אל תדאג לי "

"אני יכול לבוא להסיע אותך הביתה?"

"אולי פעם אחרונה" מלמלה. הוא העביר את ידו על שיערו ומיהר לעזוב את דירתו את אהבתו שכה אהב לאהוב , כה רצה להמשיך לנשקה לעולם . וכפי שהמשורר אמר אולי מאוחר מדי אולי במציאות אחרת היה יופייך את חיי מלבב אך אולי מאוחר מדי אולי "?????

נדייה נותרה בגפה שטפה את פניה והחלה לעבוד השתדלה לא להתעלף השתדלה כמיטב יכולתה להמשיך ואולי הפרק הזה האהבה הגדולה מסתיימת בנשיקה ענקית אשר תהיה בתוכה בנשמתה עד פעימת הלב האחרונה .