קטע קצר מ"הסיפור של אנה"

השמחה שהפכה לעצב
הגעגוע שהפך לשנאה
החיים שהפכו למוות ,
תמייד הרגשתי משהו שונה בעצמי , אף פעם לא יכולתי לקבל את עצמי.
הרוח נושבת שוב ושוב ומקווה שהיא תיקח אותי איתה למעלה,
החיים שהפכו לעצב , כבר הפכו לדיכאון שלא נגמר.
מיתסתכל במראה ומנסה לקבל את עצמי , מנסה פשוט לחייך , אך החיוך כבר לא נשאר רק העצב מתמלא בכאב . והלילות שבהם הייתי לוקחת סכין ודוקרת את עצמי בבטן שוב ושוב , תמיד רציתי לקבל את מה שרצתי , אך לא קיבלתי..
תמיד הייתי מכאיבה לעצמי , כי כבר לא נשאר כבר טעם לחיות.
המשפחה שהייתי לי כבר נעלמה, פשוט לא מסוגלת יותר לחיות.