סיפורי ערסים – מתנאל & רוני ~פרק 3~

~ מהפרק הקודם ~
עליתי במדרגות, מחפשת שירותים.
פתחתי דלת דלת, משום מה לא מצאתי את השירותים אפילו אחריי עשרות דלתות.
ואז פתחתי את הדלת שהייתה מולי.
"אומייגאד…" עמדתי מול החדר, נגעלת על עמקי נשמתי.

~ פרק 3 ~

~ נ.מ מתנאל –
"אומייגאד…" שמעתי לחישה שקטה.
הפנתי את מבטי אל הדלת וראיתי את רוני, הצפונבונית הזאת.
כוסראבק גם כאן היא הורסת לי?!
"מצטערת… חיפשתי את השירותים…" מלמלה ויצאה מהחדר בטריקת דלת.
היה לה מבט בעיניים שלא הצלחתי לפענח.
עזבתי את הבלונדה, שאפילו את השם שלה לא זכרתי, התלבשתי וירדתי למסיבה.
ראיתי את אלירן מרחוק רוקד עם זאתי. נו… בת אל.
באתי אליו, דפקתי לו כמה פעמים על הכתף.
"כן אחי?" אלירן הסתובב.
"איפה אחותך?" שאלתי, וראיתי שהמבט שעלה לו על הפנים לא היה מבשר טובות.
" פאק! רוני!" שמעתי אותו ממלמל, ואז הוא רץ ויצא מהבית.
רצתי אחריו, מה זה עד כדי כך נורא להשאיר את הגמדה הזאת לבד?
רק שלא ידרכו עליה.
ראינו אותה על המדרכה, מקיאה.
מה עד כדי כך עשה לה רע לראות אותי ואת הבלונדה מזדיינים?
אלירן כרע ברך לידה ואסף את השיער שלה, מלטף את גבה.
"תוציאי הכול." מלמל.
ראיתי כמה שהוא אוהב אתה, הלוואי עליי אח כזה.
עזב הכול רק כדי לראות איפה היא.
היא סיימה להקיא, הרימה את המבט שלה, ראתה אותי, ושוב הקיאה.
אוקיי זה עשה לה רע..
כוסאמק לא גמרתי אפילו!
היא קמה, אספה את השיער שלה לאבוגגלה או איך שלא קוראים לחרא הזה, והורידה את העקבים אשר היו על רגליה.
"הרגו אותי העקבים האלה…" מלמלה ונתנה לאלירן לסחוב לה את העקבים.
איזה פרינססה באמא.
"מתנאל רואה שאתה מכוער?" גיחכה בציניות והתחילה הולכת בחזרה אל המסיבה.
אני מכוער?!
הייתה מתה!
"רואה שאת גמדה? כמעט דרכו עלייך מקודם." חיקיתי את הטון שלה.
" אני מטר שישים, מה נמוך בזה?!" התעצבנה.
"אני מטר שמונים ושבע, תעשי את החישוב כפרה." אמרתי לה בהתנשאות.
"לך תמות מפגר."
"גמדה!" צעקתי לה, בעוד היא נכנסת למסיבה.
"אחי, מה שמת עין על אחותי?" חייך בשובבות אלירן.
" אחי למה נראה לך?!" אמרתי.
איכס שאני אשים עין על הגמדה הצפונבונית הזאת?!
"יאאלה בוא נכנס." אמרתי ונכנסנו בחזרה למסיבה.
~נ.מ רוני –
ישבתי על הספה, רק מחכה לרגע שאלירן יגיד שאנחנו הולכים.
הוא ובת אל רקדו צמוד צמוד, מדי פעם ראיתי שהם מגניבים נשיקה.
גלגלתי עיניים וצחקתי. "כל כך ברור…"
"עכשיו את גם מדברת לעצמך?" שמעתי את מתנאל.
מה הוא עוקב אחריי או משהו?
"לא, מדברת אל הרוחות. מה נראה לך ?" שאלתי אותו בציניות.
"היי יפיופה."
נער אחד, הנראה בגיל של מתנאל אמר לי.
א…אני?
"אני…?" מלמלתי בחוסר ביטחון.
"את רואה עוד מישהי יפה כמוך באיזור?" חייך אליי חיוך פלרטטני.
הסמקתי, אני יפה…?
"רוצה לרקוד?" הוא שאל.
הנהנתי וקמתי מהספה, מתחילה לרקוד איתו צמוד צמוד ברחבת הריקודים.
"אני ליאור." חייך וחשף שיניים ישרות ולבנות.
הוא היה חתיך, ללא ספק.
"רוני." חייכתי חיוך קטן.
"נעים להכיר." לחש לי באוזן.
"גם אותך." מלמלתי.
הוא היה שיכור, אני אף פעם לא אהבתי להיות בחברת אנשים שיכורים.
"אממ אני צריכה ללכת… נדבר" חייכתי אליו וניסיתי לברוח, אך הוא אחז בידי בחוזקה.
"תרקדי איתי, רק עוד קצת" חייך בשובבות.
הנהנתי, ורקדתי איתו עוד שיר אחרון.
"ביי." אמרתי.
הוא נשק לי בלחי, ואני הלכתי במהירות.
ראיתי את מתנאל מרחוק רוקד עם איזו בלונדינית.
אמא איזה פלרטטן הוא.
ניגשתי אליהם וחייכתי אל מתנאל.
"מאמי איפה היית?" שאלתי אותו.
הוא לא הבין.
שילבתי את ידי בידו ולקחתי אותו מהבלונדה, שעשתה פרצוף זועף.
יצאנו מהבית הרועש, והעפתי את ידו מידי.
"מה, זהו? ניגמרה ההצגה?" חייך בציניות.
"איפה אלירן?" שאלתי, יישר ולעניין.
"אין לי מושג… למה?" הוא שאל.
ופעם ראשונה, ראיתי התעניינות במבט שלו.
"אני רוצה ללכת הביתה." מלמלתי.
"בואי, אני אעזור לך לחפש אותו." הוא חייך בנחמדות.
מה?
נכנסנו בחזרה לבית, ועלינו אל הקומה העליונה, התחלנו לחפש חדר חדר.
עד שהגענו לחדר שעשה לי בחילה.
פעם שניה באותו הלילה.
~נ.מ מתנאל –
ידעתי איפה הוא, הוא היה למעלה עם הבת אל הזאת.
רק רציתי לגרום לרוני הצפונבונית הזאת לסבול.
הבנתי שהיא רגישה לדברים האלה.
נכנסנו לחדר, וראינו שהוא תוקע את בת אל.
ראיתי בעיניים שלה שזה לא עושה לה טוב.
התחרטתי.
כוסאמשלך מתנאל מה עשית לילדה?!
היא הסתובבה ויצאה מהחדר, ירדה במדרגות ויצאה מהבית הרועש שכבר עשה לי כאב ראש.
יצאתי אחריה.
"לאן את הולכת מפגרת?" שאלתי אותה, הולך לצידה.
היא הלכה במהירות, ראיתי שהדמעות עומדות בעיניים שלה.
"עד כדי כך היה לך קשה לראות את זה?" שאלתי אותה בשקט.
"אם אותך ואת הבלונדה היה לי קשה לראות, מה נראה לך מתנאל?" מלמלה בשקט, ונתנה לדמעות לרדת.
"אז לאן את הולכת?" שאלתי אותה ברכות.
כוסרבאק מתנאל מה קורה לך, מה נהיית כוסית?!
"הביתה." אמרה, קולה רעד.
"בואי, אני אקח אותך." חייכתי אליה בנחמדות.
היא חייכה אליי חיוך קטן מבעד לדמעות.
אמא איזה חיוך!
יש לה חיוך מדהים!
מתנאל מה יש לך?! שלוט בעצמך מפגר!
"תודה…" היא מלמלה והלכה אחריי, לאופנוע שלי.
"אממ… מתנאל…" היא מלמלה.
"אל תגידי שאת מפחדת מאופנועים." חייכתי אליה בשובבות.
"אז זהו… שכן." אמרה, מביטה באופנוע באימה.
אמא איזו דרמטית.
כאילו מה יעשה לה, יבלע אותה?
"תעלי תעלי." חייכתי.
היא עלתה, חוששת.
היא כרכה את ידייה סביב בטני, מחזיקה בחוזקה.
גופה רעד, אך אחריי כמה דקות ראיתי שהיא מתחילה להנות.
היא הביטה בחיוך במכוניות שעברו במהירות על פנינו.
בשבילה, נסעתי לאט.
"תסע מהר יותר." חייכה.
כאילו שמעה את המחשבות שלי.
נסעתי יותר מהר.
סעמק ממתי אני עושה מה שבנות אומרות לי?!
הגענו לבית שלה, היא ירדה מהאופנוע והחזירה לי את הקסדה.
היא חייכה, אייזה חיוך יא רבייי.
"רוצה להכנס?" היא שאלה בשקט, מחייכת בנחמדות.
אני?
להכנס?
באיזה כבוד זכיתי?!
"למה לא?" חייכתי והלכתי אחריה.
"מה… ההורים לא בבית?" שאלתי אותה.
המבט שלה הפך להיות עצוב.
כל הכבוד דפוק כל הכבוד.
"התגרשו ועזבו, שולחים כל חודש כסף."
היא חייכה חיוך מזוייף. ראיתי שהיא משקרת.
"אז רק את ואלירן בבית?" שאלתי אותה.
היא הנהנה.
פאק הלוואי עליי.
נכנסנו לבית ויישר התיישבתי על הספה.
איזה בית אמא.
"שמחה שאתה מרגיש בנוח." גכחה והלכה למטבח.
"מה לשתות?" צעקה מהמטבח.
"קולה." עניתי.
היא חזרה עם כוס קולה וכוס מים.
איזה יבשה.
"חכה רגע, אני עולה למעלה להחליף בגדים." מלמלה ועלתה.
אחריי כמה דקות ירדה עם פיג'מה ארוכה שרשום עליה "i love you"
"תמיד ידעתי שאת אוהבת אותי." חייכתי בציניות.
היא גלגלה את עיניה.
"תמיד ידעתי שאסור לתת לך לחשוב, כי זה מסוכן."
החזירה.
היא התיישבה לידי והדליקה את הטלוויזיה.
היא שמה איזו תוכנית קיטשית.
ראבק מי יראה את זה?!
לקחתי את השלט והעברתי לכדורגל.
היא חטפה ממני את השלט בחזרה והעבירה לתוכנית שלה.
"נו סעמק אבל אני רוצה לראות כדורגל!"
"רצון זה דבר טוב!" אמרה וחייכה בהתגרות.
לקחתי שוב את השלט והעברתי לכדורגל, ושמתי אותו במקום שבטוח אין לה אומץ לקחת.
שמתי בין הרגליים שלי, קרוב ל… נו
כן, אתם יודעים.
"יא מגעיל אחר כך אני אמורה להשתמש בזה!" היא צרחה.
"אני אקנה לך אחר כך שלט חדש, רק סתמי ותני לראות." אמרתי.
היא הזעיפה פנים וסתמה.
פתאום דלת הבית נפתחה, ואלירן עמד בפתח.
~נ.מ רוני –
"מה את עושה פה?! הרגת אותי מפחד!" הוא צעק עליי.
הוא צועק?!
אחריי שאני ראיתי אותו ואת בת אל שוכבים?!
"ביי…" מלמלתי אל מתנאל ועליתי לחדר שלי, נעלתי אותו ושמתי מוזיקה בפול ווליום.
"אוונסנס תודה שאתם כאן." מלמלתי ונכנסתי למיטה.
~נ.מ אלירן –
"מתנאל מה אתה עושה פה?! ולמה ברחתם מהמסיבה בלי להודיע?!"
צעקתי עליו.
מה פתאום הוא עם אחותי , בבית שלי?!
"רוני ראתה אתכם… אותך ואת בת אל… מזדיינים… אז היא לקחה את זה קשה והתחילה ללכת הביתה, אז הצעתי שאני אקח אותה והיא הציעה לי להכנס." הוא מלמל.
פאק!!
לא, לא, לא!
היא ראתה אותי מזדיין עם בת אל?!
עליתי במדרגות ודפקתי על הדלת שלה בחוזקה.
"נו רוני פתחי ת'דלת המזדיינת הזאת!" צעקתי.
כוסראבק היא לא שומעת!
עוד פעם המוזיקה הרועשת הזאת?!
ירדתי למטה ונפרדתי ממתנאל, סגרתי ת'דלת והלכתי לישון.
~נקודת מבט של מתנאל~
הגעתי הביתה, סעמק מה הרוני הזאת מעבירה אותי.
נכנסתי להתקלח ואז נכנסתי למיטה.
שכבתי במיטה וחשבתי עליה.
כוסראבק איזה עיניים יש לה.. והצחוק שלה.
איכס לא!
היא סתם ילדה טובה וצפונבונית.
סעמק מה עובר עלייך מתנאל?!