מקווה שיזכרו אותי אחרי הסוף ומקווה שהזיכרון יהיה כזה…

כשאמות כשלא יראו אותי יותר צועדת בשבילים, כשלא ישמעו את צחוקי, כשהחיים לא יהיו בין הדברים שקשורים אלי, אני מקווה שבכל זאת יזכרו אותי ונשימתי תפרח ותשחק איתכם מחייכת ולא סובלת.
אני מקווה שתלמידי הכיתה הקודמת יזכרו אותי ויצטערו על כך שבגללם בכיתי בליבי וסבלתי בשקט, מקווה שתזכרו אותי לטובה, או לפחות תזכרו את זאת שניסתה להיות טובה.
אני מקווה שהבית ספר שהגיע השנה יזכור אותי איכשהו אבל שמי שכתבה את המשפט" כל הזמן רוצים להרוג אותה " תגיד לי האם זאת אמת, האם אני ממש כזאת? האם אני כזאת? תגידי לי בבקשה .
אני מקווה שכל חברי בארץ ובעולם יזכרו אותי כחברה נאמנה שתמיד ניסתה להקל לכם את החיים אבל ניסתה לשכוח מעצמה בשבילכם, אך ורק בשבילכם רק בשבילכם.
מקווה שיזכרו אותי כילדה שחלמה ושניסתה לכתוב על החיים, שיזכרו את המאמצים להיות בת טובה וילדה נאמנה ולא סגורה, לפחות תזכרו את הציור שציירתי ואמרתם שהוא יפה.
בבקשה אנשים תזכרו אותי כשאמות וכשהסוף יגיע ותספרו " הכרתי ילדה מדהימה, היא מתה, אבל היא חייה בליבי ובלב המון אנשים שהכרתי, המון…" ואני מקווה שזאת תיהיה אמת, אמת טובה ולא כואבת, מקווה.
אני רוצה שיזכרו אותי חולמת בכיתה על פיות ואת עצמי בתור סינדרלה, שיזכור אותי הילד שאהבתי ביסודי, מקווה שהשארתי רושם על כולם, לטובה אך ורק לטובה.
אני יודעת שאני לא כזאת שתעשו למענה את כל זה, אבל תנסו לזכור אותי, שלא אמות בלי שום דבר אחרי כי זה מה שיקרה ומה שקורה! אנשים מתים ונישכחים ואף אחד לא זוכר את הנפש היפיפיה שהייתה להם, פשוט לא זוכרים! אבל האם אתם תזכרו אותי, אותי את הילדה שתמיד נותרה בצל, הילדה שענייה הכחולות הירוקות האפורות תמיד בעלות חיים ושמחה שתמות, הילדה שתמיד חלמה להיות ג'ינג'ית וששערה בעצם חום בינוני והילדה שדימיון הוא שמה השני.
אני מקווה שיזכרו אותי בתור ילדה שרצתה שלום ורצתה חופש ולהיות גננת או מורה או סופרת, זאת שרצתה הכל הכל כדי שלכולם יהיו חיים טובים משלה ובהרבה, רק תבטיחו שתנסו ליזכור אותי, רק תנסו לזכור אותי, בבקשה.
תזכרו את הילדה שתיחייה אולי אצלכם בלב, בבקשה תשאירו לי פינה חמה בליבכם.