-לזרום עם הזרם- פרק ראשון: חוף העולים

זה היה אחד מאותם הימים שהיינו מעדיפים שלא יקרו, שימחקו, אבל החיים הם לא כמו היסטוריית הדפדפן שבלחיצת כפתור אפשר למחוק מה שרוצים. בגלל השעמום המיגע והאמרה הבלתי פוסקת של אימי: "אולי תצאי החוצה עם חברות?" החלטתי לשלוח לחברתי מעיין הודעה: "באלך להיפגש עכשיו?" ומיד היא ענתה: "כן, בכיף. כמה אפשר לראות טלוויזיה?!". למה לא שאלתי את מעיין קודם?! אז נסענו באוטובוס לים וירדנו בתחנה שאנחנו תמיד יורדות בה: חוף העולים. לא אני בחרתי את השם.