A-188
הפרק אחד לפני אחרון, הפרק הבא הוא האחרון בסיפור ואז אפילוג נוו אתםםם במתח??? חחחחח סתם אני יודעת שאתם כבר יודעים מי זאת ;) היום בלילה או מחר אני יעלה את הפרק האחרון :) שבת שלום לכולם❤️

Need For Speed – פרק 30

A-188 11/04/2014 1296 צפיות 8 תגובות
הפרק אחד לפני אחרון, הפרק הבא הוא האחרון בסיפור ואז אפילוג נוו אתםםם במתח??? חחחחח סתם אני יודעת שאתם כבר יודעים מי זאת ;) היום בלילה או מחר אני יעלה את הפרק האחרון :) שבת שלום לכולם❤️

-נקודת מבט כללית-

השעה כמעט חצות, כוכבים זוהרים מילאו את השמים הכהים והאפלולים.
ענני סערה אפורים כיסו את הירח הבהיר, שלא ניראה עוד ברקע הלילי.
שון יושב בתוך הפרארי האדומה המבריקה שלו, החונה מול בניין מגורים ישן, שקירותיו האפורים מתקלפים החוצה.
מנורת רחוב ישנה הנצבת פה כבר שנים ארוכות לוודאי, מהבהבת חלושות.
הוא מביט החוצה אל מעבר לחלון השקוף של רכבו, רואה איך הגבר חוצה את כביש האספלט השחור אל תוך הביניין הישן.
׳זה אותו האחד׳ הוא בטוח בעצמו, זוכר היטב את המראה שלו, התיאור של הגבר שלא יוצא מהראש שלו.
קעקועים המכסים את הידיים כמו שרוולים, שיער שחור קצוץ, ועיניים אפורות כמו ענני הסערה המתגבשים בשמים הכהים.
שון מביט על ידו, אצבעו מלפפת את ההדק השחור והמבריק של האקדח שבו הוא אוחז.
הוא מפסיק להתמקד מעבר לחלון, בוהה בהשתקפות שלו על החלון הכהה מבפנים.
העיניים הכחולות ובהירות כמו קרח שקוף וקפוא.
עיניו רושפות זעם, כעס טהור, כלפי האחד שהרס לו את הכל…
הוא חוזר להביט באקדח השחור והמבריק האחוז בידו המזיעה, בוהה בידו השנייה, שתי תמונות המקופלות האחת בתוך השנייה, ומנסה להתעלם בכל כוחו המועט מהכאב ראש הפועם לאט ברקותיו.

__________

כביש שחור וארוך שנראה נמשך קילומטרים בעיניי אלכסה נמשך למולה, היא מביטה במבט מהיר על נואליה שיושבת ברכב לצידה.
היא לא האמינה שבאמת תצליח לשכנע אותה לבוא עימה, אבל אחרי הכל, משהו שהיא אמרה גרם לנואל להסכים.
ובינתיים בתוך נואל מתחוללת מלחמה, בנוסף לעובר המתחיל להתפתח בתוכה.
אלכסה לוחצת על הגז, נוסעת במהירות, מה שיותר מהר, רק להגיע אל שון, לפני שיספיק לעשות, איזה שהיא טעות.
אבל כביש אספלט השחור רק נמשך קילומטרים בעינייה.

___________

שעון המחוגים מתקתק, הוא לא מצליח להוריד את עיניו מהמחוגים הפשוטים הנעים בתוך השעון התלוי על קיר משרדו.
ויקטור מביט אל עבר שולחן המשרד שלו, רואה את המגירה האישית שלו פרוצה, המנעול הכסוף והקטן שבור, והאקדח השחור שאמור להיות בפנים, נעדר.
הוא נאנח עמוקות, נופל באנחה קלה על כיסא המשרד השחור שלו, ובתוך עצמו מתפלל ששון לא יעשה שום דבר טיפשי.

_________

הכביש לא נגמר, רק נמשך ונמשך קילומטרים ארוכים.
ובתוכה היא לא מאמינה שאלכסה באמת הצליחה לשכנע אותה לבוא איתה.
להציל את שון ממה שהוא הולך לעשות.
להרוג…
היא לוקחת נשימה עמוקה לראותייה, משתדלת בכל כוחה לא לתת לדמעות לפרוץ מעינייה.
היא מרגישה שאסור לה לבכות יותר, שאסור לה לבכות עוד, להיות חזקה עד כמה שהיא יכולה להיות.

___________

-שון-

אני אוחז כל כך חזק באקדח שאני מרגיש שקצות האצבעות שלי מתחילות להלבין.
אצבעי מלטפת את ההדק השחור, עליו בקרוב אני הולך ללחוץ.
אני לא יכול לתת לו להשתחרר מעונש, אחרי כל מה שהוא עשה, לאחותי… לנואל… ורק אלוהים יודע למי עוד.
פתחתי את דלת הרכב עצבני יוצא ממנו, עוקב אחרי צעדיו אל תוך הביניין הישן והמתקלף.

____

-נואל-

אלכסה בולמת את הרכב שלה בחוזקה, ולבד אני מזהה כבר את הרכב האדום של שון חונה לא רחוק ממנו.
״לכי!״ היא צועקת עלי, משהו לא כשורה, היא מסתכלת עלי לחוצה, ואני רק מבולבלת מסתכלת עליה לא מבינה.
״מהר! לפני שהוא יעשה משהו!״ היא לוחצת עלי, אני מהנהת לעברה במהירות, יוצאת מהרכב הכחול שלה.
אל עבר הרכב האדום של שון.
אבל הוא לא נמצא בפנים, אני פותחת את דלת מושב הנהג, מרימה מעל המושב שתי תמונות, המקופלות האחת בתוך השנייה. ואני לא יכולה שלא להיות כל כך מופתעת, תמונה של ילד וילדה, לא צעירים יותר מגיל 15, כל כך דומים, ידעתי לבד מי זאת, אמילי…
בידיים רועדות פתחתי את הקיפול של התמונה השנייה, מופתעת כל כך לגלות תמונה שלי, התמונה קרועה כי בצד השני אמורה להיות אלכסה.
צפירת מכונית מקפיצה אותי, התמונות נופלות מידיי, ואני מהר יוצאת מהרכב.
מביטה אל עבר מקור הצפירה, אלכסה מסמנת לי בידייה אל עבר הביניין.
ברגליים כושלות אך לא נופלות אני רצה אל עבר הביניין הישן , נכנסת מבעד לפתח, אל קומת המדרגות.
תחושה קרירה מיד עוטפת אותי, תחושה שאין לי מושג מה היא.

_______

-שון-

אני יושב על המדרגות מחוץ לדלת דירתו, אוחז בחוזקה באקדח, מנסה לחשוב איך אני פורץ את הדלת.
המחשבה על הכדור הפוגע במרכז מצחו, ממלאת אותי בתחושה של נחמה, תחושה של רוגע פנימי.
לראות את הבן אדם שהרס לכולם את החיים, מת ודמו ממלא את הרצפה.


פסיעות שקטות ממלאות את הבניין הריק בשעה זו של הלילה.
מישהו עולה במדרגות, אני במהירות מחביא את האקדח בתוך גקט מעיל העור שעוטף את פלג גופי העליון.
אני מאזין בריכוז, שומע כל דבר, בשקט השורר מסביב.
זבוב קטן העף בקומה מעלי, טיפטוף של מים מאחד הצינורות שבקירות, נשמע רועש מידי באוזני, וצעדים המטפסים במעלה המדרגות במהירות.

ואז זה קרה, הדבר שהכי לא ציפיתי לו.
היא הגיעה…


תגובות (8)

המשך!! יש לך כתיבה מדהימה

11/04/2014 16:55

תמשיכיייייי דחוףףף
ושבת שלום❤

11/04/2014 16:55

כל פרק יותר טוב מהקודםםם אבל למה הסיפור כל כך קצררר אוףף אני מכורהה

11/04/2014 17:10

תמשיכיייייי

11/04/2014 17:12

מה אחרון??? אוףףףף :,(
תמשיכייייי מידדדד!!!!

11/04/2014 17:14

רציני ? זה נגמר כולכך מהר !
תמשיכי :)

11/04/2014 17:18

לא ! מה אחרון ! יהיה עוד סיפור כן ?! את כותבת ממש יפה !!!

11/04/2014 18:43

לא ! מה אחרון ! יהיה עוד סיפור כן ?! יש לך כתיבה ממש יפה !

11/04/2014 18:44
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך