סיפורי ערסים – מתנאל & רוני ~ הפרקים הראשונים בשיפוצים ~

"רוני! קומי !" שמעתי את אחי הגדול, אלירן, צועק לי מהסלון.
"עוד כמה דקות…" מלמלתי בישנוניות והתהפכתי לצידי השני.
"אמרתי לקום!" שמעתי אותו, ושניה אחריי זה הרגשתי אותו עליי.
"דיי יא שמן קום אתה מוחץ אותי!" צרחתי בכאב, מנסה להזיז אותו ממני בכוח.
"אז קומי." הוא אמר וקם ממני, מחכה שאני אקום.
קמתי בעצבים.
כמו בכל בוקר, השיער שלי היה מבולגן, כאילו עברתי תאונה או משהו.
או שסתם יום שיער רע… כמו בערך…
בכל יום.
התחלתי להתהלך אל המקלחת באיטיות, מפהקת פיהוק גדול וקולני.
נכנסתי למקלחת, מזמזמת לי בשקט.
אחרי עשר דקות, יצאתי מהמקלחת, עדיין מזמזמת לי.
סירקתי את שיערי השחור אשר הגיע עד לאמצע גבי.
"שיער מזורגג." מלמלתי לעצמי בעצבים, מתקשה לסרק אותו מעט.
אחריי דקות אחדות של מלחמה ביני לבין השיער, הוא היה נטול קשרים.
"תודה באמת." נאנחתי בייאוש, והתחלתי להתלבש.
לבשתי חולצת בית ספר לבנה וג'ינס סקיני שחור.
נעלתי את נעליי הסניקרס השחורות והישנות שלי, והבטתי במראה, בוחנת את עצמי.
הבטתי בעצמי, מתביישת בעצמי.
"מכוערת כמוני עוד לא ראיתי…" מלמלתי לעצמי ואספתי את שיערי השחור לצמה לצד.
"נו רוני כמה זמן באמא שלך!" שמעתי את אלירן מתלונן, ונכנס לחדרי, הבטתי בו בעיניים עצובות.
"הכול בסדר אחותי היפה?" שאל אותי והתקרב אליי.
"איך יכול להיות בסדר? איך?" מלמלתי בעצבים.
"מה יפה שלי, מה קרה?" שאל אותי ועל פניו מבט מודאג.
חייכתי את החיוך המזוייף שלי, שכבר השתמשתי בו פעמים רבות, והתחלתי יוצאת מחדרי, הולכת אל עבר הסלון.
"הכול בסדר אח גדול ומכוער." גיכחתי.
"מכוער תגידי לחברים שלך, שמנה." צחק והתחיל לפרוע את שיערי, הוא ידע שאני שונאת שהוא עושה את זה.
"אלירן!" צרחתי והבטתי בו במבט רצחני.
"או…פס" הוא מלמל לעצמו, והתחיל לברוח.
"אני אתפוס אותך אני ארצח אותך! לא מספיק הוא נראה כמו הצרות שלי אתה מבלגן אותו יותר?!" צרחתי בכעס והתחלתי לרדוף אחריו, יצאנו מהבית ונכנסנו למכונית שלו, התיישבתי לידו.
"לבית הספר!" פקדתי בחיוך משועשע.
"כן המפקדת…" גלגל את עיניו.
"כל הכבוד חייל, זאת הגישה." צחקתי ונתתי לו מכה קטנה בראש.
הוא החזיר לי, הבטתי בו במבט המום.
"ככה אתה מרביץ למפקדת שלך חייל?! אני המומה!" הבטתי בו, לא מאמינה, בעוד הוא מגלגל את עיניו.
הוא כבר רגיל לשטויות שלי.
"רוני את משגעת אותי תרגעי כבר!"
צחק מעט, הפעם תורי לגלגל את עיניי.
"יאלה הגענו רדי פרה." אמר לי.
יצאתי מהמכונית, מתחילה ללכת אל בית הספר, אלירן כרך את ידו סביב צווארי.
"שמחה שאתה מרגיש בעלות." מילמלתי בציניות.
"בטח שאני ארגיש בעלות, אח גדול שלך, כבדי אחות קטנה". חייך אליי חיוך מתגרה.
"לך תקפוץ מבניין או משהו." מלמלתי.
"בואי בואי יא מכוערת נלווה אותך לכיתה, ובלי בעיות, כן?" הסתכל עליי במבט רציני.
"אני? בעיות? מה… נפלת מהירח?" צחקתי.
"היי אחי." אמר אוראל, החבר הכי טוב של אלירן.
ידו של אלירן זזה מצווארי, והם התחבקו חיבוק גברי כזה מוזר.
"היי ילדה." חייך אליי אוראל ופרע את שיערי.
"היי זקן," אמרתי ופרעתי את שיערו, ידעתי שזה יעצבן אותו.
"יא קטינה השיער!" אמר.
"זה לא שהוא יפה או משהו… גם ככה אתה מכוער." חייכתי בהתגרות.
"ודרך אגב, אתה גם קטין, כי עדיין לא חגגת יומולדת 18-"
"ביי!"
הם דחפו אותי לתוך הכיתה, גלגלתי את עיניי והוצאתי את ראשי מדלת הכיתה.
"אז תכלס… גם אתה קטין!" צעקתי.
"ביי חופרת!" אמרו שניהם ביחד.
"עוד אני החופרת.. 'בואי נלווה אותך לכיתה' .. מכוער!" אמרתי בעצבים ונכנסתי לכיתה , מחכה שהשיעור יתחיל.
~
"אהבה שלי!" שמעתי את בת אל, החברה הכי טובה שלי, צועקת לי.
"מכוערת שלי!" צרחתי בחזרה, קפצתי עליה בחיבוק.
"מי מכוערת יא קופה?" היא צחקה וחיבקה אותי בחזרה.
"סתמי, השתיקה עדיפה לך." חייכתי.
"אומרים השתיקה יפה לך." תיקנה אותי וחייכה בהתנשאות.
"אבל יש בעיה.. את ויפה.. לא הולך באותו המשפט." חייכתי אליה בציניות.
"לכי לכי יא קופה!" אמרה וחיבקה אותי שוב.
"מתה עלייך מכוערת." אמרתי ושתינו התחלנו ללכת אל עבר הקפיטריה.
התיישבנו בשולחן הקבוע שלנו, כרגיל.
"היי בננות." אלירן ואוראל התיישבו בשולחן.
"מישהו הזמין אתכם?" שאלנו אני ובת אל ביחד.
צחקנו.
"אנחנו צריכים אישור שלכן?" אלירן חייך אלינו, בעיקר אל בת אל.
תמיד ראיתי את הניצוץ בניהם, הם באמת מתאימים.
אני ואוראל חייכנו אחד אל השניה, מבינים מה הולך כאן.
"אז אחי… מתי חשבת לספר לי?"
שאלתי אותו בחיוך.
"לספר מה?" עיניו הצטמצמו בחוסר הבנה.
"כלום דביל כלום." גילגלתי את עיניי, אוראל צחק.
~נ.מ אלירן –
הבטתי בבת אל, היא כל כך יפה סעמק מה היא עושה לי?!
רציתי רק ללכת איתה למקום מבודד ולנשק אותה בלי סוף.
ראבק על מה אני חושב?!
אלירן תשלוט בעצמך!
ורוני העמה הזאת.
עמה עמה, אבל טיפשה היא לא.
היא רואה את הכול.
"רוני דירבאלק את מתחילה איתי שוב." הבטתי בה בכעס , אחריי שבת אל הלכה לקנות לעצמה לאכול.
"אני לא יכולה להתחיל איתך אחי, אתה אח שלי. למרות שאתה באמת חתיך אש."
היא צחקה.
כוסאמק כמה שאני מת על הילדה הזאת, בלעדייה אני כלום, אם משהו קורה לה אני לא אני יותר!
"רוני אל תעלי לי את הפיוזים." הזהרתי אותה.
אבל עם כל האהבה שלי אליה, הילדה צריכה לדעת גבולות!
"אבל אח חתיך שלי, מתי כבר תציע לה לצאת? זה כל כך ברור." היא חייכה אליי, זה היה החיוך הרגיל שלה. החיוך שאני אוהב. לא החיוך הציני שבא לצחוק על כל העולם.
"אני אזמין אותה מתישהו… לא יודע מתי." מלמלתי .
"קדימה אלירן, אל תפספס אותה. שנינו יודעים כמה היא מדהימה." היא חייכה אליי שוב את החיוך המדהים שלה, ושמה את ידה על כפתי, תומכת בי.
"אני אציע לה." מלמלתי.
כוסאמק אבל איך?!
~נ.מ רוני –
זהו, נגמר עוד יום.
עליתי לחדר שלי, אחריי שאכלתי ארוחת צהריים שאלירן קנה אתמול.
פיצה קפואה, יאיי.
נשכבתי במיטה, ונרדמתי.
~
קמתי, הבטתי בישנוניות בחדר.
אני בדרך כלל לא רגילה לישון צהריים.
ירדתי לסלון, ראיתי את אלירן עם שתי בלונדניות בסלון, גופי רתח מזעם.
רק היום דיברתי איתו על להציע לבת אל לצאת,מה, נכנס מאוזן אחת יוצא מהשניה?!
"בלונדות, עופו טוסו מהבית שלי!" צרחתי עליהן בכעס.
"אלירן מי זאת המשוגעת הזאת…? נראה לי היא ברחה ממוסד למשוגעים."
מלמלה בלונדינית בפחד באוזנו.
הוא הרחיק אותה, מביט בה בכעס.
"טוב צאו בנות יאלה ביי." אמר והעיף אותן מהבית.
"מה יש לך יא משוגעת?!" אמר לי בכעס.
"היום דיברנו על להציע לבת אל לצאת, מה עכשיו אתה מתמזמז לי עם שתי בלונדניות טיפשות?! להזמין את השכן לאורגיה ?!"
הוא גיחך מעט.
"מאיפה לך מה זה אורגיה?" שאל אותי בהתעניינות.
"אני בת 16 אתה יודע.. לא גדלתי בג'ונגל." אמרתי בציניות.
"דווקא לפי השיער זה נראה שהתחברת לקופים." צחק.
הוא יודע כמה השיער שלי זאת נקודה רגישה.
"מפגר." מלמלתי ועליתי לחדר, עשיתי קוקו עגבניה והוצאתי ספר, התחלתי לקרוא.
הוא דפק על הדלת.
"אני מצטער רוני…"
מלמל בעצב.
"זה בסדר. אני יודעת שהוא מכוער"
חייכתי אליו את החיוך המזוייף.
הוא התיישב לידי וליטף את שיערי.
"הוא יפה מאוד, רק קצת מבולגן" גיחך.
חיבקתי אותו בעדינות.
"אתה אחלה אח." צחקתי מעט.
"גם את אחלה אחות, ואפילו יותר מסתם אחלה."
חייך אליי.
"דרך אגב, בת אל מסרה לך שהיום אתן יוצאות למסיבה, וזה סופי." הוא חיקה אותה וצחק מעט.
"היא מיוחדת הילדה הפוסטמה הזאת." צחקתי.
"ללא ספק מיוחדת הפוסטמה הזאת." צחק איתי.
הוא נשאר אצלי בחדר עוד שעה, הרגשתי שהתקרבנו.
תמיד היינו קרובים, אבל עכשיו אפילו יותר.
הוא קם מהמיטה שלי, נשק למצחי ובא לצאת מהחדר.
"דרך אגב, אני ואוראל באים לפקח עליכן במסיבה." אמר.
"אני לא יוצאת כדי לתפוס חתיכים או משהו… אתה יודע שאני בכלל שונאת מסיבות."
גחכתי מעט.
"בכל מקרה, אני ואוראל שומרי ראש שלכן."
קרץ ויצא מהחדר.
"טוב… נתחיל להתארגן"
מלמלתי.
לא היה לי כוח למסיבה.
קמתי והתחלתי להתארגן.
~
להמשיך? D: