נבחרת, לעולם לא מרצוני.

עוצמת האש לא משפיעה עליי, הכפור וויתר מזמן. אני מהירה יותר מכל דבר שעולה בדעתך.
כוחותיי גדולים משל אלים, אני היא כל גיבורי העל מהקומיקס שאתה כל כך מעריץ, רק שאני אמיתית.
אני נראית כמוך. אני מדברת כמוך, אני חיה בינכם, בני האדם. יש לי כוחות שרק תוכל לחלום עליהם.
יש לי את החיים שתמיד רצית ואני ישמח להתחלף. רציתי להמשיך לגדול, ללמוד, להתקדם, לעשות משהו משמעותי עם החיים שלי, להזדקן ליד מישהו שאני אוהבת.
אבל בגיל 18 הכל השתנה. אני זוכרת כאב, דם נשפך כמו מים. עשן, לחשים נזרקים לאוויר. ואז, בן רגע כל הכאב הפסיק, הראייה שלי היטשטשה, גבר נשא אותי בזרועותיו ומשם הכל שחור.
התעוררתי בחדר חשוך, ראשי הלם בחזקה. אמי רוכנת מעליי. "איפה אבא?", ניסיתי לדבר. כל שריר בגופי כאב, נדמה כאילו כל הכאב מהמאורעות הקודמים חזר לפתע. היא היססה, ולאחר כמה רגעים פצתה את פיה, "הוא מת", אמרה בפשטות. ניסיתי לקום אך ללא הצלחה, כל גופי התנגד לי. "את משקרת!" אמרתי כלא מאמינה, רציתי להדוף אותה מעליי, לצעוק, לקלל. היא ליטפה את פניי ביד אחת ובשניה הצמידה אותי למיטה, "הוא וויתר על חייו למענך. את תחיי לנצח אוליביה, לנצח".

אני בת אלמוות.

כיום השנה היא 2014, אני בת 157 שנים, מתגוררת בפראג.
בואו ואגלה לכם סוד. מכירים את האגדות? כל הסיפורים לפני השינה על מפלצות ושדים? הכל נכון.
הנה לכם דוגמא קטנטונת מהדבר האמיתי, מכירים את ה'אפל'? אתם מכירים אותו בתור עוץ לי גוץ לי החותם עיסקאות, אותו אחד שמקש טווה זהב, קפטן הוק מכיר אותו בתור התנין, אני מכירה אותו בתור ה'אפל'. כוחותיו חזקים אך לא משתווים לשלי, ביכולתו לשלוט במחשבות, להשפיע על רצונות, וכל דבר העולה בדעתכם.
העולם מלא בסודות שנחוץ לשמרם, אסור שבני האנוש יגלו את האמת על העולם, וכמובן, כיאה לכל חוק שנחקק ישנם האוכפים אותו, ציידי צללים.

אסור שידעו מי אני. אני יחידה מסוגי, אם אי פעם מישהו יגלה את זהותי, גורל העולם נחרץ.
אז מה כל כך מיוחד בי אתם תוהים?
לעולם לא תגלו.