רדופה- פרק 12

נקודת מבט איזבל:
לאחר שגררתי את דן מליאם,הוא לא הפסיק לשאול שאלות,גם מתי שהיינו אצל ויסנטה בחברה ואמרתי לו שזה מסוכן מאוד ושיפסיק עם הקנאות שלו זה לא שאני חברה שלו הוא משהו כזה.
הוא פשוט שתק והלך משם.
לא התכוונתי לרדוף אחריו,דן הוא טיפוס כזה קנאי זה לא משנה עם את אחותו,ידידה שלו אוו חברה שלו.
וגם כבר הייתי די עייפה מכל היום הזה,כאשר הלכתי בעייפות ובזהירות מחברתו של ויסנטה.
חשבתי רק על זה שאני רוצה כבר להגיע לפונדק להניח את ראשי על הכר ולישון.
אבל תוכניותיי השתבשו כאשר הגעתי לפונדק, נחשו את מי ראיתי שם.
נכון מאוד דן,הוא ישב שם בכיסאוות ההמתנה שבפונדק.
כאשר ראה אותי קם ופסע לעברי.
"אני מתנצל"אמר לי כאשר היה קרוב אליי מספיק.
"על מה?"שאלתי אותו למרות שכבר ידעתי על מה פשוט אני אוהבת אנשים שלוקחים אחריות על המעשים שלהם.
"על זה שחקרתי אותך וסיכנתי אותך שם בזה שעשיתי רעש בלי סיבה"אמר עם ראש מורכן.
"זה בסדר"אמרתי בחיוך:"ועכשיו אני עולה לחדר לישון אני כבר עייפה מכל היום הזה"אמרתי לו.
"אוקיי ביי לילה טוב"אמר לי ונפנה משם.
עליתי במדרגות הגדולות והסתכלתי על הרצפה ללא הפסקה על המרצפות הלבנות אשר נשחקו והתלכלכו מהנעליים מלאות הבוץ של אנשים.
הגעתי לחדר,החדר לא היה גדול במיוחד אבל הוא הספיק לי.
התיישבתי על הכיסא והורדתי את המעיל בחנתי את פצע הירי הוא נראה טוב יותר תודה לאל.
שמעתי דפיקות בדלת.
קמתי בעייפות מהכיסא ולבשתי את המעיל,ופתחתי את הדלת.
מולי עמד ליאם,הוא הסתכל עליי במשך כמה דקות עד שאמרתי לו באנחה:"מה אתה רוצה עכשיו ליאם?"
הוא ענה לאחר כמה שניות:"לראות אותך"אמר וזה הפתיע אותי,היסתכלתי על פרצופו הוא נראה חיוור יותר משהיה היום בבוקר.
"ליאם אתה ממש חיוור קרה משהו?"שאלתי אותו.
הוא לא ענה רק נכנס לחדר והתיישב על הכיסא.
"כן בטח תיכנס"מילמלתי בכעס.
ראיתי אותו מחייך בקצה עיניי.
סגרתי את הדלת ונשענתי עליה.
"אז עכשיו אתה מוכן לספר לי מה קרה?"שאלתי אותו.
הוא הסתכל עליי כמה שניות ונראה כאילו עיניו התקבעו על עיניי.
"אני לא יכול יותר"מלמל ופסע לעברי.
לא הבנתי אותו אז שאלתי:"מה אתה לא יכו……."הוא קטע את המילים שלי בנשיקה.
בהתחלה הישקתי אותו בחזרה ואז הבנתי מאני עושה והתנתקתי ממנו.
והלכתי לקצה השני של החדר במהירות.
הלב שלי התפוצץ מרגשות בלבול,התרגשות ו…ואהבה.
הסתכלתי על ליאם הראש שלו היה בתוך ידיו והוא נשען על הדלת.
"למה עשית את זה?"שאלתי אותו
הוא הרים את ראשו והסתכל עליי,הסתכלתי על עיניו הירוקות.
"בגלל שאני אוהב אותך"אמר בשקט
"אתה מה?"שאלתי אותו בפליאה לא מאמינה לדבריו.
"אני אוהב אותך"אמר יותר בקול.
לא ידעתי מה לענות לו הרגשות שלי כל כך מבולבלים עכשיו אני גם אוהבת אותו אבל אני לא רוצה לערב אותו בכל זה כי אני אצטרך מתישהו לספר לו את סוד שלי,וזה רק יסכן אותו.
"אני גם אוהבת אותך"אמרתי לו חלושות אבל נראה שהוא שמע את זה.
הוא חייך והתקדם אליי,ושפתיו התרסקו על שפתיי בהתחלה לא הגבתי מההפתעה וכשהגבתי עברה לי בראש מחשבה אחת שאני אנוכית…..