די לבריונות

תוכן ההודעה: הנה הסיפור שלי: הכל התחיל בגן כשנאו אותי סתם ככה בלי סיבה. בעצם כל זה היה חדש לי אך היתי טובה בלעמיד פנים לכן אף אחד לא חשד בשום דבר שכאב לי בלב. החברות שלי היו מפוזרות בגן כך גם אני וכבר בכיתה א' עזבו כמה ילדות שאהבתי ונשארתי רק עם שלוש ילדות די כמוני. אחת הילדות עשתה עלי חרם בנוסף לכיתה מלאת ערסים ששנאו אותי, הם ההפך המוחלט ממני! כך עברו שנתיים ואותה ילדה עזבה כל השנים עברו מהר כך שעכשיו יש פחות סבל אך עדיין יש אותו. כיתה ו' כותבים פתאום " כמעת כל הזמן רוצים להרוג אותה" כן זה נורא. רעדתי וחשבתי למה זה קורה כל שנה הרי אני מנסה להיות מושלמת ולעזור זה המוטו שלי! בכל מקה מי שהיה מגיע לעלית הגג שלי בשנה הזאת היה רואה אותי בוכה ומתחננת" השנה שאסבול אך בבקשה ששנה הבאה וכל השנים שאחריה יהיו טובות, בבקשה!" אני עדיין מנסה להשתפר ומנסה להראות את זה שאני לא מלאת שנאה כמו האחרים… אבל הביריונות לא תיתן לי להראות מי אני.