הנשיכה – פרק 6

נגמרו לי כבר הרעיונות לעצור את ההשתנות שלי. ניסיתי לחסום את אור הירח, ניסיתי בחום, ניסיתי בקור, אטמתי לעצמי את האף, הפה והאזניים וגם אכלתי ג'לי דלעת. כלום לא עזר! חשבתי לנסות גירוש שדים \, אבל אריקה סטרה לי ואמרה שאני אפילו לא אעז לחשוב על זה. וכמובן שסיימון צץ (שוב) משום מקום ואמר לנו איזה זוג מדהים אנחנו וכל כך ברור שעוד מעט אנחנו נהיה חברים.
אני מניח שרק בגלל ההצקות שלו אנחנו לא. לא, ההצקות ואבא של אריקה.
הוא עדיין שונא אותי. אני משתדל לא להתקרב אליו, כי כשאני לידו הוא נוהם וכמעט מתנפל עליי. הוא עוד לא הרג אותי בגלל אריקה. הוא לא יעשה שום דבר שיפגע בבת שלו, כולל לא להרוג את הידיד שלה.
אם הייתי מכר שלה מזמן כבר לא הייתי בין החיים.

ישבתי על הסלע הקבוע שלי ושיחקתי עם עצמי איקס מיקס דריקס בעזרת המקל על החול. כמובן שהפסדתי. להפסיד בזה זה מעצבן, להפסיד לעצמך זה משפיל. אבל טכנית, ניצחתי!
או שלא.
"היי, דיכי!" הקול של סיימון קרא מאחוריי. אפילו לא טרחתי להסתובב אליו, הוא כבר בא והתיישב מולי. "היי", עניתי בשעמום. הפסדתי לעצמי, שוב.
סיימון שם לב לזה וצחק. "איך אתה מצליח לעשות את זה?" הוא שאל תוך כדי צחוק.
"כישרון".
"חא! גם אני רוצה הורים שיביאו לי גנים כאלה". נעצרתי לפתע. הוא פגע בנקודה רגישה, והוא שם לב לזה. "אני מצטער, דניאל… שכחתי…", הוא ניסה. השתלטתי על עצמי והנהנתי אליו.
"זה בסדר", חייכתי. סיימון נאנח בהקלה.
"עכשיו נוכל לפנות לעניין שבגללו באמת הגעתי לכאן לדבר איתך", הוא אמר בשביעות רצון. הרמתי את ראשי בבת אחת.
"מה?"
"אתה ואריקה, טיפשון. יש שמועות עליכם, בגלל שהיא אלפא ואתה אומגה. אתה רציני לגביה?" הוא הסתקרן. אני די בטוח שהסמקתי קשות.
"אין לך חיים שאתה מתערב בעניינים שלא שלך?" כמעט צעקתי עליו, אבל ברגע האחרון הכרחתי את עצמי להגיד לו את זה בשקט.
"אה… לא?"
ובאותו רגע עזבתי את המקום לקול קריאות המחאה שלו. זאב חסר חיים.