אני והחברים שלי- פרק 2

הקדמה~
היי קוראים לי אלה,אלה לוי,אני בת 13 ,גרה בת אביב.
יש לי אח שקוראים לו גיא ,הוא בן עשר
ושתי תאומים הילי (בת) ויהלי (בן), הם בני שבע
ואח גדול (ומעצבן) בשם אור, הוא בן 16
ולהורים שלי קוראים בר (אימא) רון (אבא).

אני אוהבת את החיים בתל אביב, אני גרה קרוב לים,אני תמיד בדיזינגוף ורוטשלילד וממש כיף ללכת לעזריאלי.
אבל זה לא כיף לגלות ששיקרו לך כל החיים,ושאתה לא מי שחשבת שאתה!
נשמע מוזר,לא? טוב תגלו בהמשך.
ותאמינו או לא: לא כל דבר שנשמע הגיוני הוא נכון.

~פרק 2~
יצאנו לחצר עם כמה ילדים שהדי התחברו עליהם:
כפיר,בן,ירין,נדב,מורן,חן, אני ומאיה.
ופתאום ראיתי סימן מוזר מאוד, ואז אמרתי:
אלה: וואי תיראו משהו, זה מזה מוזר!(כולם הסתכלו לעבר האצבע שהצבעתי על הסימן שראיתי)
חן: על מה אני מסתכלת?
מאיה: אלה,הכל טוב איתך?
בן: תירגענו, אוליי זו מתיחה של מישהו!
אלה: לאא הסימן הזה…
(ואז אלה התעלפה!)

מאיה: אומייגד!! אלה תגיבי!!
בן: אלה?! מהר שמישהו יזעיק עזרה!!
יריב: מאיה? בואי לחדר האחות!!
מאיה: טוב
חן: אלה?!!! תתעוררי!
כפיר: רגע! היא מתה כי היא ראתה את הסימן הזה!
בן: אל תדבר שטויות זו בטח מתיחה!
מורן: מה שזה לא יהיה זה גרם לה להתעלף!
נדב: מסכנה!!
בן: תקשיבו: לא כדאי לספר לאחות שזה מזה, נגיד לה שהיא התעלפה
מורן:\" טוב
כפיר: בסדר
חן: אחלה
נדב: אויי בסדר אבל לא מוצא חן בעניי לשקר
מורן: אז אל
חן: אל תגיד כלום
יריב: הזעקנו, הנה האחות!
מאיה: וואי דיי אני לא יכולה לראות אותה ככה! (והיא בוכה)
יריב: ששש אל תבכי, היא תהייה בסדר (וחיבק אוותה)
אחות ביה\"ס: צריך לבדוק אותה בחדר, תעזרו לי עם האלונקה
נדב: אימא אני לא יכול לראות את זה!
מאיה: אני יקרה לאור? אח שלה הגדול?
בן: רעיון מצויין מאיה, נדב לך תיקרא לו, הוא לומד בי\'2
נדבר: טוב

כולם הגיעו לחדר האחות, אלה שכבה במיטה במרכז וכולם סביבה.
אחות ביה\"ס: היא העלפה ממתח או מלחץ, זה דברא שכיח אבל צריך לפנות אותה לבית החולים כדי שיבדקו אותה.
אור: מה קרה לאלה?
אחות ביה\"ס: אתה אח שלה?
אור: כן,
אחות ביה\"ס: תתקשר להורים שלך, ותעלה אתה לאמבולנס כשנפנה אותה.
מאיה: אפשר גם לבו? היא הכי צריכה אותי.
בן: גם אני רוצה, אפשר?
אחות ביה\"ס: טוב, רק שתכם.
נדב: אוףף הבית ספר הזה! מזל רע!
יריב: אבל היא תהייה בסדר
מורן: אל תדאגו
חן: תעדכנו אותנו.

אור חייג לאימא ואבא (שיחת ועידה) :
אור: אימא ואבא? זה אור, עשתי שיחת ועידה כי אין לי כוח להתקשר לשתכם.
אבא: מה קרה?
אימא: מה קרה?
אור: זה אלה, היא התעלפה בבית הספר ומפנים אותה באמבולנס.
אימא: מה?!
אבא: אור, זו מתיחה
אור: אבא ממש לא,היא באיכילוב.
אבא: אני יאסוף את גיא,הלי והילי ואימא תבוא מהמשרד לבית החולים.
אור: טוב
אימא: תעדכן
אור: טוב.

אור,בן ומאיה נסעו באמבולנס ביחד עם אלה.
בן: מה יעשו לה?
אור: יבדקו אותה
מאיה: ואם יקרה לה משהו?
אור: אז אנחנו נדאג שלא.
בן: טוב
מאיה: אוף למה לה זה קרה?
אור: ששש דיי אל תבכי, היא תהייה בסדר.
בן: נקווה לטוב.

כולם הגיעו לבית חולים, לחדר 234, דוקטור עמית בודק אותה
רופא: היא התעלפה מלחץ, משהו וואדי הפחיד אותה,או הלחיץ אותה!
אימא (בר):מה?! היא תתעורר?
רופא: וואדיי
אימא (בר): היא תהייה בסדר?
רופא: אני מניח שכן.
ואלה לאט לאט מתחילה להתעורר!
בן: אלה?
אלה: מה.. איפה אני?
בן: היא התעוררה!!
אלה: ממה התעוררתי? לא היינו בחצר של הבית ספר?
בן: כן אבל התעלפת
אלה: התעלפתי? אני?
בן: כן,מה את לא זוכרת?
אלה: לא יודעת… ראיתי משהו ואז התעלפתי
אימא: אל תדאגי הכל בסדר
אבא: אני לא בוכה, אני רק מזיע בעיניים.
יהלי: אלה? תיראי מה אני הילי הבאנו לך.
אלה: שוקו?
הילי: כן, עם קצפת, כמו שאת אוהבת
אלה: תודה!
גיא: ואני הבאתי לך ופל בלגי! כי התעלפת ל-5 שעות ואת בטוח רעבה.
אלה: תודה, אני מרגישה טוב יותר!
אימא: אני שמחה לשמוע
איבא: לעזור לך ללכת?
אלה: אני חושבת שאני יכולה לבד
אבא: טוב.
רופא: אתם משוחררים. היא יכולה ללכת.
אימא: תודה רבה דוקטור.
רופא: אין בעד מה

אלה הצליחה ללכת, כולם עדכנו את כולם שהיא מרגישה טוב יותר, אפילו גל והשפוטים שמחו לשמוע.

אחרי שעה טלפון ממאיה!
מאיה: תפתחי עכשיו את האתר של שנאל.
אלה: שניה!
מאיה: ראית?!
אלה: אומייגד כן!! מחר התצוגת אופנה של קולקציית בגדי הקיץ!!
מאיה: אומייגד!! אלה!!
אלה: אומיייגדדדדדד אני לא נושמת!!
מאיה: חייבים ללכת לשם!!
אלה: ברורררררררר!!!
מאיה: זה בשעה 12,שבוע הבא
אלה: שבוע הבא? יש מבחן בחשבון, מבחן של ההקבצות, אם נפסיד נהיה בג\'
מאיה: נגיד שהיינו חולות.
אלה: צריך איפשור אבל.. אוף..
מאיה: ליום אחד לא צריך.
אלה: אני בפנים.

לבנתיים בבית של בן:
אורנית (אימא של בן): לך לאבא הוא ידבר איתך.
בן: טוב.

בן הולך לאבא שלו:
בן: שלום אבא, אני מפריע?
מאיר (אבא של בן):לא, שב בן.
בן: למה אתה צריך לדבר איתי?
מאיר (אבא של בן): כן.
בן: על מה?
מאיר (אבא של בן): הבוס שלי, אדולפו הוא מארגנטינה, ואישתו קטילינה צריכה גם לבוא והוא שלח לי 12 מסמכים שביקשתי ממך 1,000,000 פעמים לתרגם אותם, ואני צריך להחזיר להם תשובה עוד שעתיים, אבל הבעיה היחידה שאני לא מבין ספרדית ואתה לא עשית את מה שאני ביקשתי ממך כבר יותר מ-10 ימים וכל יום אתה אמרת לי מחר
בן: אני מצטער, אני יעשה עכשיו.
מאיר (אבא של בן): תבין בן זו עיסקה חשובה, תעשה מהר, כי אסור להחמיץ אותה.
בן: אז אני יתרגם עכשיו?
מאיר( אבא של בן): דקה לא שיחרתי אותך.
בן: סליחה, תמשיך.
מאיר (אבא של בן): אתה לא שמרת על שני אתמול, והיא הייתה צריכה להיות לבד בבית 5 שעות.
בן: אבל הייתי בבית חולים, אלה התעלפה, אבא.
מאיר (אבא של בן): ובגללך פספסתי 2 ישיבות, ושני בכתה אז לכן אתה מקורע.
מאיר (אבא של בן): אני מאוד מאוכזב ממך, וברגע זה אתה מקורקע לחדר למשך יומיים
בן: אבל אבא!!
מאיר (אבא של בן) : בלי אבל!!

לבנתיים בבית משפחת לוי השעה כבר שבע.
אלה נמצאת באינטרנט נורא נסערת.
גיא: מה את מחפשת בגוגל ?
אלה: את הסימן שראיתי!
גיא: הוא לא קיים!!
אלה: הוא כן, ואני אוכיח.
גיא: מזה יתן לך אם תימצאי אותו?
אלה: אני מרגישה שהוא קשור אליי איך שהוא… אבל…
גיא: אולי זו מתיחה?
אלה: מתיחה או לא, אני חייבת לדעת!
גיא: אז אל תלחצי, גם אותי פעם מתחו, זה בסדר, אני מבין אותך.
אלה: גיא? מי אמר שזו מתיחה! ואם זו לא? אוף אני חייבת לדעת! (בכתה מרוב יאוש)
גיא: אל תבכי, יהיה בסדר, זה סתם משהו.
אלה: קרה לך פעם כשרצית לדעת משהו אבל לא יכולת? או לא ידעת כי לא מצאת פתרון?
גיא: זה קורה לי הרבה בשיעור חשבון חחח
אלה: חח זאת לא הכוונה.
גיא: רואה? העלתי לך חיוך לפנים.
אלה: תודה אתה אח חמוד.
גיא: כן, אומרים לי את זה מלא.
אלה: טוב תשאיר אותי לבד.
גיא: טוב, אבל אל תלחצי, רוצה מים?
אלה: לא, אבל תודה
גיא: בבקשה (וחייך אליה).

לבנתים בבית משפחת רינלדי.(המשפחה של אימא של אלה)
הסבא והסבתא נורא נסערים, במיוחד כי זה קשור לעבר.
סבתא (טינה): אתה חושב שצריך לספר לנכדה?
סבא (בנחמין): נספר לה, היא כבר גדולה.
סבתא (טינה): זה ייהרוס לה את החיים!
סבא (בנחמין): אבל לנכדה יש זכות לדעת על החיים שלה
סבתא (טינה): טוב נספר לה… אפשר להאמן עלייך? אבל תענה בשמה
סבא (בנחמין): בסדר
סבתא (טינה): אלה יקירתי! יש לי משהו לספר לך משהו?
סבתא (בנחמין): ברור (בקול של ילדה)
סבתא (טינה): כשהיית ילדה קטנה עברת בטעות בשדה של כוח, וזה העניק לך כוח מיוחד, וכעת את הנסיכה של העולם, למרות שזה נשמע לך מוזר.
סבא (הנחמין): באמת? (בקול של בת)
סבתא (טינה): כן, אמורים להיות לך סוג של שומרים, בגילך, אבל לא מצאו אותם.
סבא( בנחמין): מצוין עכשיו ספרי לה.
סבתא(טינה): היא לא תאמין.
סבא (בנחמין): תביא לה את השרשרת.
סבתא (טינה): נספר לה מחר בבוקר!

~ה מ ש ך – י ב ו א~