The secret sister of Harry Styles פרק 17!!!!

פרק 17:
נקודת המבט של אנג'ל:
זהו. רשמית הכל נהרס. למה זה חייב לקרות לי הא?!?! מה עשיתי ?!?!? סך הכל רציתי לשמור סוד! גם את זה בני אדם לא יכולים לקבל?!?! בן אדם רוצה לשמור סוד, או לא לגלות משהו אז האנשים חייבים לעשות הכל כדי לגלות מה זה?!? אני כל כך שונאת את זה!!! באמת!! לא רק שליאם הכריח אותי לגלות לו, הוא גם שיחק אותה 'גבר' ושאל בחורה אם היא אוהבת אותו, באמת ליאם?!? אתה עד כדי כך נואש?!?! ונייל, ניילר לא יכולת לחכות שנייה ולא להתפרץ לסודות של אחרים?!? לא לעקוב אחרי אנשים ולהקשיב להם בסתר?!?! הא?!?! חשבתי שהם חברים שלי- לפחות נייל… באמת שאין לי יותר מה לעשות! אני הרוסה! אוף.. הלוואי שמישהו היה יכול לבוא ולעזור לי, להוציא אותי מהמצב הזה, להחזיר את המצב כמו שהוא היה פעם.. הלוואי…
אני מוצאת את עצמי בזמן האחרון כל הזמן בורחת. אף פעם לא מתמודדת עם הדברים עצמם. רק בורחת. אולי זה הזמן להתמודד עם הדברים? לקחת את הדברים על הכתפיים? להגיד"זה מה שיש" ולהמשיך הלאה, להיות יותר ספונטנית, לא להילחץ יותר מידי.. אז מה? הם גילו שאני אחותו.. זה משנה משהו? לא. זה לא שכל העולם ידע עכשיו שאני האחות של הארי סטיילס שקוראים לי אנג'ל סטיילס, לא! הם חברים של הארי, הם בחיים לא יעשו משהו כדי לפגוע בו, ולחשוף אותי יפגע בהארי.
אל: מיקי
'הם יודעים' שלחתי להארי את ההודעה הכי פשוטה שיש
"מ: מיקי
'מה זאת אומרת יודעים!?!?!?'
אל:מיקי
'גם נייל גילה ונמאס לי לשמור את זה בסוד, נמאס לי לברוח! אני מספרת לבנים והם לא יספרו לציבור כי אם הם יספרו הם יפגעו בי ומה שיפגע בי, יפגע בך,והם לא יעשו כלום כדי לפגוע בך…' שלחתי לו ולא חיכיתי לתשובה, הלכתי לחדר של לואי ואלינור. מה זה הלכתי? אפשר להגיד רצתי…
כשהתקרבתי למסדרון ראיתי אותם 'מתגנבים' לחדר של עצמם. מה יש להם?!? מה הם דפוקים?!?! רגע, אני יודעת מה הם עושים! הם הולכים לעשות את זה!! חחח איזה גרועים… ואני הולכת להרוס להם בכוונה….
"לו! אלי! חכו רגע!" צעקתי בחיוך ממזרי והם הסתובבו אליי מאוכזבים
"היי אנג', נוכל לעזור לך?" לואי שאל
"האמת לו אני צריכה אותך לשתי דקות.."אמרתי בחשש
"אממ אני, כלומר אנחנו באמצע זאת אומרת בתחילת משהו…"הסמיק
"בבקשה! זה חשוב!" אמרתי מתחננת
"טוב…"אמר ובאאיתי לקצה המסדרון
"תגיד,אם החבר הכי טוב שלך היה אומר לך שהחברה שלו היא בעצם אחותו…מה היית עושה?" שאלתי, מנסה לעקוף את האמירה שלי… האמת זה יצא לי דווקא דיי ישיר..
"מה זאת אומרת?" שאל לא מבין
"אם הייתה להאזז אחות שכולם חושבים שהיא החברה שלו, מה היית עושה?!?" הרמתי קצת את קולי לחוצה
"אממ, את האחות הזאת.. הם רוצים לשמור על זה בסוד או לספר לכולם?" שאל
"לשמור על זה בסוד נראלי…" אמרתי
"אז אין לי מה להגיד..אני לא אשפוט אותו, פשוט הייתי שמח יותר אם הם היו מספרים לי ולא מסתירים את זה ממני… למה את שואלת? זה קרה לך?!? את צריכה עצה?" שאל
"אממ יותר ממה שנדמה לך…"אמרתי בחשש
"מה זאת אומרת?!?!" שאל מתחיל להבין
"זה אומר שאני החברה של הארי. כלומר אחותו. כלומר לו, אני והארי אחים…."אמרתי בתסכול
"מ..מ..מה?! "אמר בבילבול
"אני מצטערת לו! באמת! לא תכננו שזה יהיה ככה… ליאם גילה ונייל גם שמע.. אני מפחדת שהם יספרו.. אז העדפתי פשוט לספר את זה לכולם…" אמרתי מובכת
"מה זאת אומרת העדפתי? הארי לא קשור גם?" שאל בקול מוזר "מה עשית?"
"אממ בוא נגיד שלא נתתי לו אפשרות בחירה…."בלעתי חיוך "אז מה אתה מציע לעשות לו?" שאלתי
"אממ קודם כל נעשה אסיפה של הלהקה ושל ה'הנספחות' " אמר. הנספחות?! אווץ'.. "ונספר למי שלא יודע עדיין, אחר כך נגיד לכולם שאסור לאף אחד לספר כי אני לא יודע למה אבל תגידו מה שאתם רוצים…. ואז לא יהיו סדות בלהקה.. רואה? זה קל." אמר וחייך. הוא נראה ממש מרוצה מעצמו.
"ומה אני יעשה עם ליאם?" שאלתי
"עדיין לא הבנתי מה הקטע שלכם… אתם שונאים אחד את השני או מטורפים אחד על הראש של השני?!?!" שאל
"אני לא יודעת… לפני כל הקטע הזה הוא היה אחד האנשים הכי נדיבים מתוקים ומושלמים שהכרתי אבל אז הוא פשוט הפך למפלצת! אני לא יודע לו! מצד אחד אני כל כך מטורפת על הליאם שהיה בבריכה בקרב התרנגולים אבל אני שונאת, או יותר נכון מפחדת מהליאם שיש עכשיו! הוא כזה אדיש וחושב את עצמו ואני שונאת אנשים כאלו! הוא באמת לא מי שחשבתי שהו וזה מטריף אותי כי עד שסוף סוף אחרי חמש שנים אני מרגישה נאהבת ממישהו, הוא חייב להרוס את זה ושוב לשבור אותי!" לקחתי נשימה עמוקה אחרי הנאום הזה וקלטתי שהרמתי את קולי מעל המצופה..
"בדיוק כמו דניאל…" הוספתי בלחישה כדי שלואי לא ישמע
"מי זה דניאל?" שאל. שיט. הוא שמע…
"אממ דניאל, הוא.. אממ הוא… הוא האקס ה'אגדי' שלי.." אמרתי ונשברתי כשאמרתי את המילים הללו.. הוא כל כך פגע בי. ואני לא הצלחתי להרגיש נאהבת שוב. לעולם. עד שליאם הגיע. והרגשתי שוב את הפרפרים בבטן. ואז ליאם שוב הגיע. והרס את הכל. ולמה?. אני לא יודעת. אולי זה הגורל שלי. לא להיות נאהבת.
"אפשר לשאול מה הוא עשה לך?" לואי שאל. יאי עכשיו אני גם צריכה לספר את זה… כולם רוצים לדעת את הסודות שלי היום?!
"אני מעדיפה לא לדבר על זה…" אמרתי בטון קצת כעוס
"אוקי את בטוחה?!" שאל שוב
"כן! אני לא חייבת להגיד לכולם את הכל!! אני לא יכולה לשמור את הדברים שלי לעצמי?!? כולם חייבים לדעת את כל הסודות שלי? את כל חיי הפרטיים?!? לא! למה?! כי הם החיים הפרטיים שלי!!" צעקתי וראיתי את מבטו של לואי הפגוע. זה לא היה משחק. הוא באמת נפגע ממני.
הרגשתי את הדמעות מאיימות לצאת מעיניי ולהתפרץ. הרגשתי אותן חנוקות בתוך גרוני. וכמה שאני מנסה שהן לא יתפרצו, הן מתפרצות.
"א..א..אני מצטערת לו.." התייפחתי מנסה לעצור את הדמעות שבעיניי "הכל פשוט מתפרק ואני לא רציתי לפגוע בך! א..א.. פשוט הייתי חייבת לפרוק את זה ולא התכוונתי שזה ישמע ככה, ובמיוחד לא מולך אני מצטערת. כל כך מצטערת.." אמרתי מרימה אליו את ראשי. עייני היו נפוחות ואדומות והרגשתי נסערת.
"זה בסדר.. אני מבין אותך. אבל אל תדאגי. אנחנו נעבור את זה בייחד. אני, את, הארי וכולם. הכל יהיה בסדר. אני מבטיח" אמר וחיבק אותי.
לואי חוק אחד בחיים שצריך לזכור 'אל תבטיח את מה שאתה לא יכול לקיים'….