כפיות- פרק 3

אף פעם לא נכנסתי באמת לבניין משרדים. פעם אחת רק הייתי צריכה להיכנס בלובי בשביל בחור אחד. המקומות האלו תמיד הפחידו אותי. הכל נראה בהם מאיים כי הם היו כל כך יוקרתיים, מפוצצי כסף. האנשים שעובדים שם מפוצצי כסף. כולם לבושים בחליפות או בשמלות מתוקתקות, שופטים אחד את השני בלי שום בעיה. עובדים תחת בוס אחד מיוחד אבל בעצם לא יכולים לעשות שום דבר בעצמם. כולם מכונות שהמטרה בסופו של דבר שלהם היא להרוויח איכשהו כסף לחברה ובכך לקבל סיפוק עצמי. שגיא היה דומה לגמרי לסטיגמה הזו.
כשהוא פתח את הדלת לכיוון המשרדים עליהם הוא מפקח הרגשתי זרה. מבטים נשלחו אליי. ידעתי שאני לא לבושה בבגדי הפרוצה שאני בדרך כלל לובשת, אבל עדיין, בטח אף אחד לא רגיל ששגיא מביא בחורה למשרד. רוב המשרד היו בחורים, כולם שרמנטים ויפים. עם רבים מהם הייתי רוצה לשכב. הלכתי אחריו בשתיקה לכיוון המשרד הפרטי שלו. הדלתות היו שקופות, הכל היה מעוצב בצורה מדהימה. נכנסנו למשרד שלו וסגרתי את הדלת אחרינו. הוא ישר ניגש לטלפון ולחץ על כפתור אחד. "אני בחדר, תבוא" הוא אמר לטלפון. שיערתי שזה יהיה אותו אדם שהוא דיבר איתו קודם לכן בטלפון. "את רוצה לשתות משהו?" הוא שאל. הנדתי את ראשי לשלילה. לא רציתי שום דבר חוץ מלעוף משם. ידעתי שכל מה שאני צריכה זה רבע שעה עם הבחור בטלפון.
אי אז בזמן אהבתי לנהל שיחות כאלה. אני זוכרת שההורים שלי היו מנהלים שיחות כאלה, בעיקר אבא שלי. הייתי שומעת ממנו איך הוא פותר עסקאות דומות עם האנשים האלה, כל מיני עסקאות עתק. אז איך אני הגעתי למה שהגעתי? אני ברחתי. ברחתי מרצון. לא הסתדרתי עם שום דבר בבית. אני לא חושבת שבאמת היה אכפת להם. התנקתתי מהכסף והתלות בהורים. חוץ מזה, אחרי שאבא התאבד לא באמת היה לי מה לעשות בבית. אמא הייתה כל הזמן שבורה, ואני כבת יחידה הייתי צריכה להתמודד. אני מודה להם שהם לא הביאו עוד מישהו לעולם.
"את בסדר?" שאל שגיא. הסתכלתי עליו. "כן למה?" שאלתי. הוא הסתכל עליי והתקרב אליי. "סתם, זה נראה שקרה משהו. אני דואג לך". "תתעסק בעניינים שלך" ביקשתי. הוא נאנח וחזר להתיישב בכיסא שלו.
כמה דקות אחר כך נכנס החבר הזה שלו, הוא הציג את עצמו בתור ירון, שם של בנקאי. הוא אמר לו שלקוח מספר משהו משהו משהו נמצא על שלוחה מספר שתיים. "תן לי אותו" ביקשתי. הוא הסתכל עליי והנהן. לקחתי את השפופרת מידו ולחצתי על הכפתור שכתוב עליו שלוחה מספר שתיים. התחלתי לדבר.
בשעה שבע וחצי בערב כבר הייתי על מונית בדרכי אל היעד הבא. שלחו לי את הכתובת בהודעה אחרי שיחת טלפון קצרה נואשת לסקס. היה לו קול נמוך ושרמנטי, קיוויתי שזה יהיה ערב טוב. כשהגעתי לכתובת הוא חיכה למטה וגם הוא שילם על המונית, יש משהו עם הבנים בעיר הזו. הוא הכניס אותי לדירתו ואחרי שסגר את הדלת ישר הרים אותי אליו. זה לא קרה הרבה זמן. הוא לא דיבר הרבה, רק רצה לעשות לעצמו טוב. זרמתי איתו, יותר מידי דיבורים ליום אחד. "תלחשי את השם שלו" הוא ביקש ממני בקול מחרמן. זה גם מה שעשיתי. פעלתי אחרי הוראותיו. מהסקס הזה לא באמת נהניתי, הוא היה חסר בשבילי מהאינטימיות שאמורה להיות בו. אבל זה תמיד ככה בסקס ראשון עם אדם זר. הוא סתם עוד כלי שרוצה את הכישורים הכי טובים שלי. לא היה בזה כלום, לא הרגשתי כלום. חזרתי להיות אותה קרירת מזג וחסרת נשמה.
בסביבות אחד עשרה בלילה עם עוד שש מאות שקל בכיס הלכתי לבר האהוב עליי. הברמן כבר מכיר אותי ומביא לי תמיד את מה שאני הכי אוהבת לשתות, לא חזק מידי ועדיין גורם לי לתחושת ערפול קטנה. בחורים בדרך כלל ניגשים אליי כשאני עומדת ליד הבר. "אז מה?" אחד לחש לי והדביק לי חתיכת נשיקה על הצוואר. "אני עולה כסף חמוד" אמרתי לו מיד. הסתכלתי על עיניו. היה לו ברק לא רע בעיניים. בחושך הקטן של הבר הצלחתי לראות שהוא בדיוק הטעם שלי בגברים. "כמה?" הוא שאל מיד. "כמה אתה רוצה?" שאלתי מיד והסתכלתי עליו בפרצוף ערמומי. "את הרי יודעת, כמה שיותר נמוך יותר טוב". יפה לו. יודע להשתמש במילים שלו היטב. "נלך?" הצעתי. "נלך" הוא אמר מיד, תפס אותי מהמותן ומשך אותי אחריו למחוץ לבר.