על אהבה, סמים, ואלכוהול.. פרק 15- פרק סיום

פרק 15:
נשכבתי על המיטה הרכה שבחדרי, דמעות פרצו מעיניי, לרגע, רק לרגע חשבתי שאכפת לו ממני.
ידיי ממששות את השרשרת על צווארי, 'זה סימן האינסוף רואה? הפיתולים אף פעם לא יגמרו', קולו מהדהד בראשי. הנה לך אוריאן, האינסוף הגיע לקצו.
רטט בכיסי החזיר אותי למציאות, מספר שלא שמור אצלי, "הלו?"
"אריה?", קול חרישי וקטן נשמע מהעבר השני, "זק!", קראתי בהפתעה, הילד הקטן הזה שהיה כל עולמי, "נואל אמר ששכחת אותי", הוא משך באפו.
"שטויות זק! אני נורא מתגעגעת", אמרתי ועצב בקולי, "אני יודע שמאוחר", קולו מתוק כדבש, "רק רציתי לאחל לך יום הולדת שמח אחות גדולה", אנחה נפלטה מפי, "תודה אח קטן, אני אוהבת אותך מאוד".
"באמת?", כמיהה נשמע בקולו, "באמת זקוש, אני מבטיחה לכתוב לך"
"אבל אני לא יודע לקרוא"
"תבקש מאחות ברטה שתקריא לך טוב?", "טוב אריה", דמיינתי את החיוך על פניו הקטנות, את עיניו הגדולות והשמחות שכאילו מתבוננות בי מבעד למרחק השורר ביננו, "קדימה לך לישון זק, מאוחר, אני אוהבת אותך", "אני מאוד מתגעגע אריה לילה טוב", צליל ניתוק.
"כבר התגברת עליי?", אוריאן עמד בחדרי, יושב על הכסא כאילו זה חדרו שלו, "מתי נכנסת לכאן?", לא שמעתי אותו נכנס, הוא גיחך ללא הומור, "בזמן שדיברת עם אהובך החדש, ואני הבוגד מביננו", הוא גילגל את עיניו, "אני לא חייבת לך שום הסברים!" לחיי התלהטו, "ובכן אם כך, אני חייב לך הסבר קטן", היתקרבתי אליו בידיים שלובות, עיניי מביטות עליו מלמעלה במבט בוחן, "קדימה, אני מקשיבה, ואל תנסה לרמות אותי אני יודעת לזהות שקרים", אמרתי נחרצות.
"בסדר הבלשית סויר,טוב, אז לא לכולם יש חדר פרטי כפי שאת בוודאי יודעת", הוא אמר, "נו? ומה זה קשור בדיוק?"
"וכפי שאת יודעת לרייצ'ל יש חבר", "אני לא מבינה לאן אתה חותר", רקעתי ברגלי הבריאה כמו ילדה קטנה שלא מבינה את המדובר ואף אחד, ולו אחד מכל מי שסביבה לא מוכן להסביר לה את הנאמר.
"תומס, החבר של רייצ'ל, הוא השותף שלי", הבהיר, "בגלל זה לקחתי אותך למקום אחר כדי שלא נפריע להם, תומס הלך והשאיר את רייצ'ל להתלבש וללכת, הייתי בטוח שהם כבר הסתלקו, זה הכל", הוא נעמד והניח את ידו על מותני, נמנעתי מלהביט בו, "נו קדימה סויר", הוא חפן את פני בידיו, "אני מצטער שלא הזהרתי אותך, בסדר?"
"לא, לא בסדר", נשארתי עקשת, הוא רכן קדימה ונישק את לחיי, "אני מצטער, את היחידה שחשובה לי, אני מבטיח", חיוך עלה על שפתיי, "זה היה אחי הקטן בטלפון", "הנה החיוך שאני אוהב", הוא רכן שוב והפעם נישק את שפתיי, נצמדתי אליו, הנשיקה התלהטה מרגע לרגע. משכתי אותו לעבר המיטה הקטנה שלי, ליבי בער מתשוקה אליו, נשכבתי על המיטה ומשכתי אותו מעליי, פיו מנשק את צווארי, גניחת עונג נמלטה מבין שפתיי, "את בטוחה?", שאל אותי בעוד ידו מחליטה מתחת לחולצתי, הנהנתי במרץ, לאט לאט איבדנו את בגדינו, גילנו ביחד את סודות הגוף, והלילה סגר עלינו.