לא נושך

"היי" הוא אמר ועמד עם זר פרחים מחוץ לדלתי.
"היי" עניתי ונעמדתי בפתח הדלת.
"אני יכול להיכנס?" שאל, אך לא עשה דבר,
רק עמד שם והביט בי בזמן שהיססתי.
"אני לא נושך" אמר, והביט אליי,
"אלא אם זה מה שאת אוהבת" הוסיף,
וחייך חיוך חושף שיניים בשביל להסתיר את הסומק על פניו.
"הייתי מכניסה אותך, אבל אנחנו צריכים למהר אחרת נאחר"
אני עונה אחרי שהבטתי בשעון.
"הפרחים" הוא מזכיר לי שנייה לפני שאני כבר מחוץ לדלת.
"הם ממש יפים" אני צועקת בזמן שאני מתרוצצת בבית ומנסה למצוא אגרטל.
"את לא חייבת למהר"הוא צעק אל תוך הבית.
"אתה יודע שהם יהרגו אותי אם אאחר עוד פעם"
אני עונה ורצה חזרה אל הדלת לאחר שהנחתי את הפרחים באגרטל אי-שם
בחורבה לה אני קוראת בית.
"הם ביטלו" הוא ענה באגביות.
"הו" אני עונה, ועוצרת לפתע.
"אז למה אתה פה?" אני שואלת, לא בטוחה מה עליי לעשות.
"מאותה סיבה שהבאתי את הפרחים, אני לוקח אותך לדייט"