לוחשת לאהובים
לוחשת לאהובים. תחכו לי, תתנו לי לבוא איתכם. אני לא רוצה להישאר בודדה, בלי שום ידיד או חבר. זקוקה נואשות לחברה, לאוזן קשבת ומגע מלטף.
"תישארי כאן" עונים לי בחזרה.
"עוד יגיע זמנך" אומרים בלי הפסקה.
אבל אני לא מתייאשת, לא הבטחתם להישאר איתי לנצח? לבזבז איתי כל רגע בחיי?
"תמשיכי להילחם" אומרים בנחת, מילותיהם כמו מלטפות את פניי ברוך.
"אני תמיד אלחם, למענכם" אני מוסיפה. שולחת מבט קודר.
פניהם אט אט נעלמים.
"תעצרו" אני לוחשת. "אני מפחדת" אני מבקשת.
"אנחנו לא הולכים לשום מקום. אנחנו תמיד נחיה אצלך" דבריהם מרחפים סביבי בשקט.
אני מוצאת את עצמי כמעט לבד, בתוך חדר לבן חסר אוויר לנשימה.
מחנק, זה מה שאני מרגישה. בדידות. עצבות.
לא, אני לא יכולה לעזוב אותם.
"תעזבי" לחש. "לא" אני עומדת על שלי. "תעזבי" שוב הקול. "לא" אני חוזרת על דבריי, מתעקשת לחפש את מבטיהם של חברי הנפש שלי.
איך אחיה בלעדיהם? איך אמשיך את חיי כאילו כלום לא קרה?
השמש תמשיך לזרוח בלעדיהם.
האדמה לא תספוג שוב את צעדיהם.
על השמיים הכחולים הם לא יביטו.
בים העמוק הם לא ישפריצו.
הירח לא יאיר על פניהם באור לבן ואותי העולם ישאיר לבד לאורך כל הזמן.
למה זה המוות בוחר דווקא את הטובים ביותר? חבריי לא עשו שום דבר רע, חיו כאזרחים מעולים, טובי לב ועוזרים לסובבים אותם. יש להם משפחות שמתאבלות ממש ברגע זה על מותם.
האם הגורל של אהוביי הוא להיהרג בתאונת הדרכים הנוראה הזו?
אני לא חושבת. ואם כן, גורלי כשלהם.
קח אותי איתם, אני מתחננת.
"תפסיקי" לוחש לי אחד מחבריי. "איפה אתה?" אני שואלת, מסתובבת כמו סביבון סביב עצמי.
"תלחמי על חייך, ליאן, את יכולה" מהדהד קולו בראשי.
בום. אור. נשימה. מבטיהם של כמה רופאים עם מסכות פוקחים את עיניהם, אליי.
"לא" אני חוזרת. שוב בחדר הלבן. בדממה שלפני המוות.
"למה את לא משחררת?" שאלה חברתי הטובה.
"מה אם אני לא רוצה?" דמעה צונחת על ריצפת החדר הקרירה והגמישה.
"את יכולה. את רוצה. את צריכה. בשבילי" התחננה. כבר לא ראיתי את פניה, אבל הרגשתי אותה איתי.
"למה את כל כך רוצה שאחיה? את לא רוצה אותי איתך?" הדמעות חונקות את נשימתי. הכאב.
"אני עושה את זה כי אני אוהבת אותך" לחשה.
"תלחמי" פקדה עליי. "תלחמי" שמעתי אותו.
"עכשיו" קולותיהם התמזגו ביחד לקול אחד, למנגינה אחת שנועדה להסתיים ולהתנגן רק בלב שלי.
נשימות. דפיקות לב. בום, בום, בום.
"היא חיה" צעק הרופא. "אני לא מאמין…זה נס!" קורא בקול.
"ליאן?" שאל אחד מהם.
"ליאן? את מסוגלת לדבר?" חזר על שאלתו.
ואני, אני עניתי ברוגע, שוכבת על המיטה בחדר בית החולים, "רגע…",
"אני לוחשת לאהובים".
תגובות (26)
וואו,זה מדהים,אין לי מילים!
וזה עוד הקטע הראשון שלך? יכישרונית אחת!
ואו, איזו כתיבה מטריפה!
את כותבת מעולה, מרתק- לא ניתקתי את המבט שלי מהמסך אפילו לשניה!
ואו, אני באמת מתפעלת מהכתיבה שלך, היא מושלמת!!!! מושלמת מושלמת מושלמת!!!
תעלי עוד קטעים יפים כאלה!
אוהבת!
תודה שקד, שמחה שאהבת :)
כן אני קצת חדשה פה…אבל אני כותבת כבר ממזמן…
מה?
עכשיו אני גם רואה שכתבת ב'רציתי להוסיף' שזה הקטע הראשון של.
דיי, נו, אני לא מאמינה, זה כזה מושלם, יאלה- תעלי לנו עוד קטעים, ימוכשרת!
יווווו אפריל ממש ממש ממש ממש תודה!!! אין לך מושג כמה שזה משמח אותי!
אני אעלה…עפתי לקרוא את הקטעים שלך :)
אוהבת 3>
חיחיחחיחחיחחייחיחחייח.
בתקווה שלא תתיאשי באמצע, אני בסיפור שלי כבר בפרק אמ…38?…. משהו כזה…
חחח…
חחחח לא נורא…אני אתחיל מהתחלה…מקסימום לא אסיים את הכל בבת אחת…אשאיר לי טעם של עוד :)
וואו!! הקטע הראשון שלך??? את ממש ממש ממש כישרונית!!
אני רוצה עוד קטעים!!! קדימה לעבודה!! D:
הקטע הזה היה ממש מרגש, לא יכולתי לזוז מהמסך!!
אני עולה לקרוא את זה שוב! אז קדימה, לעבודה, אני רוצה עוד! D:
יפייפה! כל כך אהבתי את הסוף! הכתיבה שלך מיוחדת ואני שמחה שהצטרפת.
בהצלחה בהמשך! :}
לוסי- תודה על המחמאותת! אני ממש שמחה שהצלחתי לרתק אותך למסך :) אני כבר התחלתי לשלוח עוד קטעים…כמו סתם קטע שחשבתי עליו…שיר מיוחד על נושא שלא כולם כותבים עליו-טבע…פרק ראשון בסיפור בהמשכים…מקווה שתאהבי גם אותם :)
מאוומינה- אני שמחה שאהבתת!!! תודה על הכל =]
זה-מדהים ! פשוט מדהים ! אני מקווה שתכתבי סיפורים ארוכים גם עם פרקים ! ב ה צ ל ח ה !
יש לך כישרון אדיר!!
ועוד לדעת שזה הראשון שלך כאן זה עוד יותר מדהים!!!
הקטע פשוט מהמם :)
ברוכה הבאה לאתר! :)
אשמח לקרוא עוד מיצירותייך!!! דהההה חחחחח
הקטע הראשון וכבר גרמת לי לבכות
ותאמיני לי זה לא קל אני ממש קשוחה
חוץ ממקרים של מוות של חברים טובים למשל חבר שהפך לערפד….
בוהוהוהוהו
אני בוכה בגלל הספר הזה שעות אני לא אומרת איזה ספר…
זה יהרוס אותו למי שקורא
אני הרוסה ממנו למה -שם חסוי- למה????????????????????????????????
יואו! כזה ריגשת אותי!
את כותבת נפלא!
משום מה בהתחלה זה הזכיר לי כמה אני מפחדת לעלות לחטיבת ביניים, כי רוב החברות הטובות שלי לא יהיו איתי שם ויהיה לי קשה בלעדיהם… אבל צריך להמשיך.
אני מצפה לשאר הכתיבות שלך ומצפה להם בקוצר רוח!
ואוו זה פשוט מדהים!!
איזה כישרון כתיבה יש לך!
מרגש…
וממש אהבתי את זה!!
תעלי עוד קטעים לאתר, אני ממש מחכה לקרוא עוד מהיצירות שלך.
אממ… תודה?
חיחיחי
תודה לכולןן!!! אוהבתת מאוד מאוד.
אני שמחה שהתחברתם, התרגשתם ואהבתם :)
לרה- תודה…וכן אני שלחתי כבר פרק ראשון והוא בבדיקה, הוא קצת קצר אבל אני מקווה שתאהבו…:*
טלי- תודה, תודה ותודה חחחח אני אשמח לקרוא גם עוד מהיצירות שלך :)
יובל- את יודעת שלחברה הכי טובה שלי קוראים יובל?? חחח
גרמתי לך לבכות?!? יוווווו :P
מאיזה ספר בכית?? אני בוכה מכל ספר מרגש…וגם מסרטים אפילו ממלך האריות בכיתי!! חחח ותודהההה :)
אנונימית- קודם כל תודה…=]
ואת צודקת, בהתחלה הם סוג של מנסים להיפרד ממנה, זורקים אותה לעולם החיים.
את לא צריכה לדאוג לגבי החטיבת ביניים, אני יודעת ממבט ראשון זה נראה מפחיד, העולם של הגדולים, מוזר ומלחיץ. גם אני הרגשתי ככה. אבל מכירים חברות חדשות, חברים חדשים. כיתה חדשה. אולי אהוב חדש. תחביבים חדשים. בקיצור זה רק עוד שלב בחיים שצריך לעבור ולפרוח ממנו…בהצלחה :)
נטלי- חחיחחיחיחיחי (הדבקת אותי עם ה"חיחיחי") חחחח
תודה על הכל!!!!! אני אעלה עוד, מקווה שתאהבי :)
אוהבת,
אלה.
מדהים!!!! וואו את כותבת מדהים!!!!!!!!!
תודה רוקי :*
מ ד ה י ם !
ואוו כל-כך יפה, ומרגש, ומגניב !
הכתיבה ממש יפה ! *~*
ת ו ד ה ר ב ה ! ! !
~ דמעות בעיניים ~ חחחח
ווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווואאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאוווווווווווווווווווווווווווו
זאת המילה היחידה שאני יכולה להוציא מהפה כרגע!!.
התגובה שלך מחממת את לבי!!
איזה כיף שאהבת :)
תודה!!
רציתי לכתוב משהו אבל כולם הוציאו לי את המילים מהפה!;)
חחחחח תודה!! ;)
אני יודע שזה שיר ישן ואת בטח לא תיראי את זה..
אבל את ממש ריגשת אותי!
כל הכבוד!
ברור שאני אראה ;) אני מקבלת את ההודעה לג׳ימייל…
המון תודה! אני שמחה שהצלחתי לרגש אותך!
וזהו לא שיר, אלא קטע, הקטע הראשון שהעלתי לאתר.