Rose
הפרק לא נשמע טוב אבל ממש השקעתי עליו. *פרק מנקודת המבט של דרו

סודות פרק 2

Rose 09/04/2014 623 צפיות 3 תגובות
הפרק לא נשמע טוב אבל ממש השקעתי עליו. *פרק מנקודת המבט של דרו

הכיתה הייתה רועשת, ניירות התעופפו להם מכול עבר, רעש צווחני של בנות מתלהבות.
התבוננתי בדלת וחיכיתי לעוד שיעור משעמם על הסימפוניה התשיעית של בטהובן.
הנחתי את ראשי על השולחן הקר, מחשבותיי נדדו אבל קול חריקה העיר אותי, רעש הקולות הצווחנים פסק וכך גם זריקת הניירות, כולם הביטו לכיוון הדלת, שם עמד לו המנהל בליווי של בחור צעיר, עיניו היו מושכות והבעת פניו קשוחה אך חמימה, שיערו הבהיר היו פרוע מעט "תלמידים, הכירו את המורה החדש שלכם למוזיקה, מר טיים החליט לפרוש ובמקומו מר קיירוס נכנס לתפקיד, אנה קבלו אותו בצורה נאותה" הוא נראה צעיר מדי בשביל ללמד כיתה, עיניו בחנו את פניהם של התלמידים ההמומים, המנהל מיהר לצאת מהכיתה ולסגור אחריו את הדלת.
חיוך עלה על פניו מיד אחרי שאדון רוקט, מנהל בית הספר יצא, הוא התקרב לשולחן המורה ופשט את מעיל העור שלו וחשף קעקוע מאיים של נחש המתפתל סביב זרועו השרירית והשזופה.
דקות ארוכות של שקט שוררו בכיתה אך מיד לאחר מכן החלו הלחשושים "אוקיי, אז כפי שכבר הבנתם אני המורה החדש שלכם למוזיקה" הוא קטע את קולת הלחשושים הרמים "מר קיירוס…" קולה העדין של ויולט נשמע אבל מר קיירוס הרים את ידו וקטע את דבריה "קוראים לי אנדרו וכך תקראו לי" קולו היה תקיף אך גם חביב "אנדרו, מה אנחנו אמורים ללמוד" ושוב הלחשושים החלו להישמע "תלוי, למה אתם יותר נמשכים" פניהם ההמומים גרמו לאנדרו לגחך "היום אני הבאתי משהו שיעזור לי להכיר אתכם יותר טוב ובשיעור הבא שלנו אנו נלמד על תחילת דרכה של מוזיקת הג'אז" עיניי נפערו, מוזיקת הג'אז הייתה האהובה עליי.
"אני מניח שכולכם לא ממש רוצים ללמוד אז רק בגלל שזהו שיעור הכרות אני מניח שלא כדאי שהוא יהיה משעמם" בעיניו נראה ניצוץ קטן.
הוא פתח את תיק הגב שהניח קודם לכן על השולחן הנמוך ומשם הוציא חבילת דפים לבנה "הדפים האלה, הם שיעור הבית שלכם" קריאות בוז נשמעו מכול עבר "אתם צריכים לקחת את אחד השירים האהובים עליכם ולנסות להכניס בתוכו מילים, המשימה היא בעצם לנסח את השיר מחדש," הוא עבר בין השולחנות וחילק לכול תלמיד דף לבן וריק, שהגיע לשולחני שעמד בפינה צדדית ומרוחקת, חייך אלי.
הצלצול נשמע ברחבי הכיתה, התלמידים מיהרו לאסוף את חפציהם "רק רגע" קולו התקיף של אנדרו נשמע "מיהי דרו מקסי?" כול המבטים הופנו אליי "אני" אמרתי בביטחון "את תצטרכי להישאר לשיעורי עזר לאחר הלימודים" חשתי בלבול, אני לא הייתי זקוקה לשיעור עזר, ניסיתי להתנגד אבל קולות התלמידים הממהרים לביתם מנע זאת ממני.
לאחר שהקולות פסקו התכוונתי לנסות לדבר עם אנדרו, אך הוא נעלם, ואני הייתי חייבת להישאר לשיעורי עזר.


תגובות (3)

המשך!!!

10/04/2014 10:05

תמשיכי דחוף.

10/04/2014 10:15

אהבתי אותו מחכה להמשך

10/04/2014 19:45
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך