סיפורי ערסים זוהר ואבי פרק 26

פרק 26 זוהר ואבי
החלטתי לחזור הביתה עכשיו. שזאת אומרת 10 בלילה. 
כבר חושך וקפוא !!!! 
״ביי,״ אמרתי למורן ויצאתי מהבית. 
הלכתי דרך הפארק. יש שם הרבה ערסים, חלקם יכולים לעשות לי משהו וחלקם אפילו יכולים להוציא אותי מיזה. 
חבל שלא הבאתי מעיל, יאללה איזה קור !! 
בספסל ראיתי חבורת בנים יושבים מעשנים.
מזה מעשנים, מרוב כמות הסיגריות הריח הגיעה עד אליי. 
עצרתי את הנשימה כדי לא להשתעל. 
מי יודע מה יקרה בגלל שיעול אחד. 
עד כמה שניסיתי, לא עמדתי בריח והתחלתי להשתעל. 
שיעול אחרי שיעול אחרי שיעול. 
כולם הסתכלו אליי, חוץ מאיזה אחד שישב אם בחוקה והתמזמז איתה. 
איזה אחד קם, התנדנד לכיווני וחייך לעצמו חיוך טיפשי. 
מה חשבתי, שיכור. 
״תתרחק,״ אמרתי לו באיום. 
״מה בחורה כמוך עושה פה ?״ שאל ושם את ידו על מותני. 
״מחכה שתעוף מימני,״ עניתי מעיפה מימנו את היד. 
״ואו למה בכוח ? אם אין לך זמן, אפשר להתחיל עכשיו,״ שרץ ומשך אותי קרוב אליו. 
בלעתי את רוקי, ״תעזוב אותי,״ צרחתי אליו. 
הוא השתיק אותי בנשיקה, נשיקה שמזה לא היה בא לי. 
צרחתי תוך כדי הנשיקה. בין רגע, הרגשתי אותו נופל על האדמה .
ראיתי במעורפל, בגלל הדמעות. כך שלא ראיתי מי עשה את זה. 
מחיתי את הדמעות וראיתי את ליאור. 
חיבקתי אותי ובכיתי לו קצת בכתף. 
הסתכלתי סביבי, וראיתי את אבי מסתכל אליי כשהבחורה יושבת אליו. 
״שש… זה עבר…״ ליאור מלמל וליטף את שיערי. 
המשכתי לבכות, ובדרך גם הרטבתי לו את החולצה.
ראיתי שחור והרגשתי לרגע שאני נופלת. 
כנראה התעלפתי. 
למחרת, מצאתי את עצמי במיטה שלי, בחדר שלי, כששי יושב לידי נראה מיואש. 
״שי,״ מלמלתי בקול צרוד. 
״זוהר,״ הוא הרים את מבטו וחיבק אותי. 
״איך הגעתי לפה ?״ שאלתי והתיישבתי. 
״איזה אחד, מה שמו, הביא אותך לפה.״ הוא ענה, ליאור הביא אותי לפה. 
מאיפה הוא יודע איפה אני גרה ?!
הנהנתי בעייפות וחזרתי לשכוב. 
״מי זה היה שניסה… ?״ שאל בלחש. 
״לא יודעת…״ מלמלתי והופיעו לי פלאשבקים מאתמול. רק מזה, התחלתי לבכות. 
״תתארי לי אותו,״ הוא אמר ומחה את דמעותי. 
״גבוהה, שרירי, נראה בן 18, מארינס…״ המשכתי לתאר את הבחור. 
״אני הולך,״ הוא אמר ונישק את מצחי. 
״תישאר איתי,״ תפסתי בזרועותיו. 
״אני הולך ובא.״ הוא שיחרר את האחיזה. 
נאנחתי לעצמי, אני לבד. 
אני מזה לא הולכת לקול מהמיטה בזמן הקרוב. 
או לא לקום מהמיטה לתמיד !!
היה צלצול בדלת, פחדתי שזה מישהו. או שפחדתי שזה הבחור ההוא שניסה לאנוס אותי. 
קמתי והסתכלתי מהחלון הגדול. לא זיהיתי מי זה, כי החלון היה רחוק מדלת הכניסה.
״מי זה ?״ ירדתי במדרגות וצעקתי בקול גברי. מי יודעת מי זה ?
״ליאור,״ הקול ענה. 
נאנחתי בהקלה. 
פתחתי את הדלת. ״תגיד, זה בגנים שלך להבהיל אנשים ?״ שאלתי בקול צרוד עצבני. 
הוא התפרץ לבית והתיישב על הספה ״איך את מרגישה ?״ שאל מסמן לי לשבת.
״לא משהו,״ עניתי והתיישבתי לידו. 
הוא הניח את ידו על מצחי, ולאחר כמה שניות הלך לכיוון המקרר. 
״משהו במוח שלי אמר לך לפתוח את המקרר בשביל לאכול ?״ שאלתי בציניות. 
״דפקוה,״ הוא מלמל בחיוך. ״אני מכין לך את האוכל המשובח שלי,״ הוא ענה. 
״ואחרי זה תבלעי כדור.״ 
״ואם יורשה לי לשאול, מה האוכל המשובח ?״ שאלתי בגיחוך קל. 
״חביתה,״ הוא ענה בחיוך. 
״כן, אוכל ממש משובח״ מלמלתי בציניות. 
אחרי כמה שניות, הוא שם בצלחת את החביתה ושם על השולחן .
״תאכלי,״ הוא אמר והצביע אם ראשו על האוכל. 
נאנחתי ולקחתי חתיכה של חביתה בתוך הלחם. 
תוך שנייה ירקתי הכל החוצה. 
הוא רק צחק כמו אידיוט
״מה שמת ?״ אמרתי בכעס. 
״את יודעת, הוספתי קצת חריף, קצת פלפל פה ושם..״ אמר. הרגשתי שהפה שלי נשרף. נשרף נשרף !
״עאעא״ צרחתי הכי חזק. 
״נכון, האוכל שלי טעים. אבל זאת לא סיבה לצרוח״ הוא המשיך לצחוק. 
תפסתי לו בצווארון החולצה והרמתי אותו למעלה. או שבכלל ניסיתי.
מה לעשות, כששמים לי חריף אני חריפה ;)
״אמרת חריף ?!״ שאלתי בהתנשמות מהירה. 
״כן חיים, חדש לך ?״ שאל בגיחוך. 
״מים עכשיו,״ אמרתי ונהייתי אדומה. 
״תקחי לבד, הרגל שלך לא שבורה״ רצתי הכי מהר שיכולתי לכיוון המקרר, לא היו בקבוקים. סעמקק שחכתי ללכת לקנות מים. 
רצתי לברז ונראלי בלעתי בתוכו את הכינרת. 
״אתה תשלם אל זה״ אמרתי לליאור. 
״נחיה ונראה״ הוא אמר בקריצה. 
״נחיה, נראה ותמות״ אמרתי לו בעצבים. 
חכה חכה, ליאור. 
אם זוהר כחלון, לא מתעסקים