היא לא את ♥ -פרק 52-

פרק 52:

-נקודת מבט ליאור-

ופתאום הכל נהיה שחור…
–
התעוררתי.
ראיתי מולי רופאה וחדר של בית חולים,מה קרה לי?חשבתי.
ואז נזכרתי, אני טבעתי,המים כיסו את כולי ומאור נישק אותי ופתאום הכל נהיה שחור.
ראיתי שאגם,אביב,רועי וההורים שלי נכנסים לחדר ויושבים לידי.
"מה קרה לי?" לחשתי וניסיתי להתרומם קמת,אך גופי היה כבד מכדי שיוכל להתרומם
"יש!!! התעוררת, את טבעת" היא אמרה ואני המשכתי אותה ,"ואז מאור נישק אותי והכל נראה לי שחור" התחלתי לשחזר
"זהו שבעניין מאור את לא צודקת…" מלמלה אגם
"מה?" שאלתי ללא הבנה "מה זאת אומרת 'לא צודקת'?" שאלתי בחשש לתשובה
"זה לא מאור,זה היה מישהו אחר…" היא אמרה בשקט
"וואי הלך עליי! מה אני אעשה עכשיו?!" אמרתי ביאוש
"עזבי,קודם תצאי מפה אחרי זה תדברי איתו,לא נראה לי שהוא היה מקשיב לך גם ככה עכשיו" אמרה לי אגם
"טוב ,עזבו את מאור עכשיו,איך את מרגישה?" שאל רועי
"הכל בסדר חוץ ממאור ומזה שאי מרגישה שהגוף שלי כבד" עניתי,הגוף שלי שוקל כמו בריכה עכשיו…,רגע רגע,בגלל שהתנשקתי עם הבן הזה מאור לא כאן? וואי וואי וואי,מה מחכה לי,מסכן,הוא בטח מה זה נפגע!
"בגלל זה מאור לא פה,נכון?" שאלתי בשקט
"כן" ענתה לי אגם,גם כן בשקט
"טוב,מתי אני משתחררת מבית החולים הזה?" שאלתי, אני לא ממש אוהבת בתי חולם,לא שיש לי בעיה איתם,באמת שאיו לי!
"נראה לי מחר בצהריים" אמרה אגם והתעודדתי קצת, לפחות אני אדבר עם מאור מהר,כי לא נראה לי שהוא הולך לבוא לפה…
"איפה שיר,בבית שלכם?" שאלתי את אביב
"כן, דיברתי עם אופק,היא מרגישה יותר גרוע ויש לה בחילות,בקיצור, לאופק ולשיר יהיה לילה לבן היום" הוא אמר וצחקנו קצת,הרופאה באה
"היי,אני אביה,אני רופאה ,איך את מרגישה?" היא שאלה אותי
"בסדר,חוץ מזה שהגוף שלי כבד כזה" אמרתי
"לא נורא,זה בגלל שבלעת הרבה מים,אנחנו נוציא את המים ואז תחזרי להיות כמו חדשה" היא אמרה וחייכה,היא חמודה דווקא
"טוב…,מתי זה קורה?" שאלתי,אני רוצה לסיים עם זה כבר,יש לי חבר שלא כל כך חבר שלי עכשיו…
"עוד כמה דקות" היא ענתה והלכה.
"טוב אנחנו מתחילים,אנחנו נרדים אותך,נוציא את המים שבלעת ואז נחזיר אותך להכרה,בסדר?" היא שאלה
"טוב" אמרתי והיא הרדימה אותי. אחרי כמה דקות כבר לא הרגשתי כלום.
—–
"ליאור?" שמעתי מישהי קוראת לי,נזכרתי,זאת אגם
"מה?" אמרתי והתיישבתי בזקיפות
"את מרגישה יותר טוב?" אגם,רועי ואביב שאלו אותי
"כן,כמו חדשה" חייכתי, באמת לא הרגשתי יותר שהגוף שלי כבד ובכללי הייתה לי הרגשה טובה…
"יופי, אז את משתחררת מחר בצהריים בערך" אמרה לי אגם
"בסדר" עניתי ונאנחתי
"מה?" שאלה אגם
"מאור" עניתי לה בקצרה
"זה בסדר,הוא יבין רק שזה יקח לו קצת זמן,ראיתי שהוא בכה,חוץ מזה אל תשכחי שהוא לא יודע שחשבת שזה הוא" אמרה אגם ועודדה אותי קצת
"טוב…,אני מקווה שהוא יבין" אמרתי ונשכבתי במיטה,פתאום רציתי לישון
"את רוצה שנצא,כדי שתוכלי לישון?" שאלו אותי אביב,אגם ורועי
"זה לא מפריע לי" עניתי
"לא נורא בכל זאת נצא, אני אדבר איתך בבוקר, טוב?" היא שאלה וחיבקה אותי חיבוק קטן
"טוב,לילה טוב" אמרתי
"לילה טוב" הם ענו לי ויצאו מהחדר,הלכו לבית.
אני הלכתי לישון.

-נקודת מבט שיר-

אני ואופק ישבנו שנינו על המיטה,מחובקים,אנחנו ככה בערך כבר איזה חצי שעה,שעה
הרגשתי שיש לי בחילה. אוף! אני שונאת את ההרגשה הזאת! ועוד כשאני חולה,אז בכלל!
"יש לי בחילה" התלוננתי, הרגשתי נורא
"את רוצה שאני אביא לך לימון?" שאל אופק
"לא,עדיף להקיא ואז ההרגשה תילם מאשר שאני אשתה לימון וההרגשה לא תעבור" עניתי
"טוב,חכמה שלי" אמר אופק בחיוך קטן,'חכמה שלי' , מתקדם הילד הזה
" 'חכמה שלי' הא?" אמרתי לו והרמתי גבה,הוא התחיל להסמיק, איזה התקדמות!♥♥♥
"אמרתי 'שלי' כנראה לא הייתי מרוכז…." גמגם אופק
"נכון,בטח שלא היית מרוכז היופי שלי מבלבל אותך" אמרתי כמובן מאליו ואופק צחק
"מישהי פה חושבת את עצמה" אמר אופק וצחקנו, רק עכשיו שמתי לב שההרגשה של הבחילה נעלמה, עושה טוב לצחוק כנראה…,ועוד עם מישהו שאני אוהבת!♥
"הכל בסדר?" שאל אופק וקטע את מחשבותי
"מה? כן כן,בטח,פשוט ההרגשה של הבחילה עברה לי,מסתבר שזה טוב לצחוק" אמרתי והסמקתי במבוכה
"בטח שזה טוב לצחוק,אבל איתי" אמר אופק, חושב את עצמו הילד הזה,אבל אני עדיין אוהבת אותו!!!♥♥♥
'תגידו לה שיש בחור שמבקש להיות האיש הכי קרוב אליה,תגידו לה שאם היא לא היא לא תסכים אני הולך כאן לנצח' צלצל הפלאפון של אופק,וואלה איזה טיימינג בדיוק לרגע הזה!
—
"היי, אביב" אמר אופק
"מה,אתם נורמליים,למה לא אמרתם לנו" אמר אופק בפנים מבוהלות
"מה קרה?" שאלתי מבוהלת גם
"ליאור טבעה והיא בסדר עכשיו ויש סיפור עם מאור, אני אספר לך אחרי זה" אמר לי אופק וסימן לי להמתין
"כן,היא בסדר היו לה בחילות והן עברו" 'דיווח' אופק לאביב
"טוב,ביי" אופק אמר,ניתק והחזיר את הפלאפון שלו לכיסו
"מה הסיפור עם מאור?" שאלתי את אופק
"כשליאור בדיוק טבעה מישהו הציל אותה ונישק אותה עוד בתוך הים והיא זרמה איתו כי היא חשבה שזה מאור ומאור ראה את זה,בכה ורץ לבית שלו" סיפר לי אופק והתפלאתי, ליאור ומאור נראו כמו זוג ששום דבר לא יהרוס להם…

-נקודת מבט מאור-

ראיתי את ליאור מנשקת את הבן הזה.לא אותי.
דמעות עלו בעיניי.
אביב,אגם ורועי הסתכלו עליי,מזווית עיניי ראיתי את הבן הזה מתקדם עם ליאור לכיוון החוף, ברחתי משם מהר כשהדמעות יורדות כמו גשם על עיניי. ברחתי לבית,לחדר שלי.
רציתי רק לקבור את ראשי בכרית ולבכות.בלי שאף אחד יפריע לי.
הגעתי לבית,אימא ואבא שלי היו שם
"מה קרה?" שאלה אימא שלי בבהלה
"שאגם תאמר לך" מלמלתי,מנסה לא לבכות יותר ועליתי לחדרי.