להרגיש את הכאב

הנערה התייפחה על הקבר הקר וחסר החיים.
היא יכלה להציל אותו… אם רק היא הייתה מהירה יותר היא יכלה להגיע אליו בזמן.
אבל היא לא הספיקה להגיע אליו בזמן.
במקום זה היא הגיעה כמה שניות מאוחר יותר.
וכבר לא היה לה סיכוי להציל אותו.
היא מצאה אותו באחת הסימטאות החשוכות, שוכב על הקרקע, שוטט דם ובקושי נושם.
מישהו ירה בו וברח באותה המהירות.
והדבר היחיד שהיא יכלה לעשות היה לקרוא בשמו ולהתחנן שלא יעזוב אותה, שיישאר איתה.
הזיכרון הזה רדף אותה עד היום.
כול פעם שהיא עצמה את העיניים היא ראתה את גופו חסר החיים לפניה.
דמעות חדשות זרמו על לחייה והיא נפלה על הקרקע בצער. היא חיבקה את מצבת האבן בידיה ונתנה לדמעות לרדת.
היא נתנה לזיכרונות היותר טובים שלהם להכיל אותה.
הפעם הראשונה שהם ראו אחד את השני, את הפעם הראשונה שהם צחקו ביחד, את הנשיקה הראשונה שלהם… והיו כול כך הרבה נוספים.
אז היא עשתה את הדבר היחיד שהיא יכלה לעשות למענו באותו הרגע.
היא הבטיחה לזכור אותו…
ולהמשיך לאהוב אותו לנצח…