אהבה, מילה פשוטה משמעות מסובכת- פרק 18

"אוכלת"
"עובד" אמרנו שנינו שוב, לא הייתי מעוניינת במיוחד לשבת איתו על כוס קפה ולפתוח בשיחת נפש,לקחתי את המגש מידיו ומיהרתי לחזור לשולחן שלי.
"אין תודה?" הוא קרא
"עוד לא הספקת להכיר אותי?" קראתי חזרה כשגבי אליו.

-נקודת המבט של דניאל-
פרצתי למטבח בסערה והלכתי לעמדת שטיפת הכלים היכן ששי עמד
"אתה יודע מי פה?" שאלתי ונשענתי על השיש, מביט בשי מקרצף צלחת
"ביונסה?"הוא צחק, לא מוריד את עיניו מהצלחת
"קרוב אבל לא" אין מצב שהוא יעלה על זה
"ריהאנה?" הוא המשיך במשחק המטופש שלו ואני נעצתי בו מבט נוקב
"מה?" הוא שאל בתמימות "זה הכי קרוב לביונסה" הוא צחק ואני איתו.
"זוכר שסיפרתי לך על ביטון?" רעננתי את זיכרונו, הוא הנהן קלות וכמו שאני מכיר את שי הוא לא זוכר.
"אתה לא זוכר נכון?" נאנחתי והוא הניד בראשו לשלילה בליווי של חיוך מתנצל
"בחייך, ביטון, מור ביטון" ניסיתי להזכיר לו, אך עדיין לא נראה על פניו שום שמץ של מושג
"בוא כבר" קראתי אליו ויצאנו מהמטבח לקופה כך שאפשר להשקיף על הסועדים ובניהם מור ועוד מישהו שנראה גדול ממנה, כנראה אבא שלה.
"תן מבט לשולחן 11, זאת שאוכלת סלט, שיער חום כהה עד המותניים" תיארתי לו את מור, הוא ניסה לעקוב אחרי הוראותיי ולאתר אותה.
"אהה, מור הזאת, מור הסלט יווני בלי זיתים" הוא חייך והסתכל לכיוונה ואני העברתי את ידי מול עניו בכדי שיצא מהבהייה.
"נוו מה איתה?" הוא חזר לעצמו והסתכל עליי,מסדר את הכובע שעל ראשו, לא היה לי מה לענות כי אני בעצמי לא ידעתי מה איתה או מה רציתי להגיד לו,חזרתי על המשפט שלו שנית בראשי.
"רגע, מה זאת אומרת מור הזאת? אתה מכיר אותה?" עצרתי הכל ומצמצתי את עיניי כלא מבין, מה זה מור סלט יווני בלי זיתים לעזאזל?
"לא מכיר מכיר, היא בסך הכל קנתה פה, זה הכל" הוא התגונן והרים את ידיו כחף מפשע, ואני פלטתי גיחוך צדדי.
"רגע אין משהו בניכם?" הוא שאל בפליאה, הנדתי בראשי בחדות
"ממש ממש לא" ביטלתי כל מילה שקשורה אליי ואליה באותו המשפט "אני לא סובל אותה"
המשכתי לתעב אותה.
"אז מה סיפרת לי עליה?"הוא התעניין, מנסה להיזכר.
"שהפצתי עליה שמועות ששכבתי איתה" שילבתי את ידיי על החזה ושחררתי אחת מהן בכדי להעביר אותה בשערי.
"למה עשית את זה?" הוא הסתכל עליי, מחכה לתשובה שלי, אפילו מעט נגעל ממני, אבל זה מה יש, דניאל מזרחי בן אדם גועלי, למדתי להשלים עם זה ורוב הסובבים אותי למדו להשלים עם זה.
"את האמת? לא יודע" משכתי בכתפיי והחזרתי את מבטי למור שישבה שם וצחקה למשמע דבריו של האיש שישב שם איתה ואני נהניתי לראות את החיוך הזה.
"שיהיה" הוא נפטר מהנושא הזה ואני חיכיתי שיתחיל לדבר "היא באה לי טוב בעין, אם אני אתחיל איתה היא תזרום?" הוא העיף אליה מבט וחייך וליבי התכווץ, לעזאזל דניאל אתה שונא אותה, היא כלבה.
"הי… היא, כאילו חברים, כאילו אשכרה לצאת?" היססתי ולא ידעתי מה לענות לו, אם הוא רוצה שיצא.
"כן, מה עובר עליך?" הוא כיווץ את מצחו
"לא כלום, לך על זה אחי" אילצתי חיוך וטפחתי לו על הגב, הוא פנה למקרר והוציא עוגת שוקולד משם.
"תחליף אותי?" הוא שאל ואני הנהנתי, מה אני עוד יכול להגיד לו?
הסתכלתי עליו מתקדם לשולחנה של מור, האיש המבוגר כבר לא ישב שם, והחתיכת ממזר הזה ניצל את זה
דאמט דניאל תפרגן לחבר שלך,כמו שאני מכיר את שי היו לו רק קשרים רציניים, הוא נחמד מדי, לקקן מדי בעיני לבחורות, יודע איך לגרום להן להרגיש טוב מדי.
אני שונא את זה כי אני לא יודע איך לפתח קשר לטווח ארוך או לתת לבנות הרגשה שהן מלכות העולם, אני בעיקר כובש אותן בעזרת הפלרטוטים והיופי שלי ואז זורק אותן כמו זבל.
גל חדש של לקוחות הגיעו ואני מילאתי את הדרישות שלהם, עשיתי את העבודה שלי וגם את של שי, כי החתיכת זבל הזה לא פה במקום זה הוא יושב ואוכל עוגת שוקולד, עם מור.
העפתי אליהם מבט מדי פעם, רואה את שניהם צוחקים ואת מור מנקה לו שוקולד מהפנים, גיחכתי גיחוך מזלזל לעצמי זה כזה נדוש וקיטשי, אני שונא קיטשיות, אני שונא את שניהם עכשיו.

-נקודת המבט של מור-
"יום אחד שוטר ראה איש הולך עם פינגווין .
השוטר ניגש אל האיש ואמר לו:
"כדאי שתיקח את הפינגווין לגן חיות" .
יום למחרת השוטר ראה שוב את האיש אם הפינגווין.
השוטר אמר לאיש "לא אמרתי לך לקחת את הפינגווין לגן חיות?"
האיש אמר " אתמול הלכנו לגן חיות והיום אנחנו הולכים לסרט".
שי סיפר לי בדיחה ואני צחקתי, למרות שזה לא היה כל כך מצחיק, את האמת שי הרגיז אותי, אוקיי הוא חמוד כזה, אבל הוא לקקן מדי ולמעשה הוא לא הטיפוס שלי.
"אז מאיפה את מכירה את דניאל?" הוא התעניין
"הוא בכיתה שלי, לא יותר מזה."לא פירטתי יותר מדי, אני לא מכירה אותו בשביל לפרט יותר מדי.
"ואיך היחסים שלכם כזה? את שונאת, אוהבת?" הוא התעמק ואני הרגשתי לא ממש בנוח, אין לי כוונה לפתוח בפניו את סיפור חיי והוא גם חבר של דניאל כך שבשניות הוא יכול לרוץ כמו הפודל שלו ולספר לו הכל.
"בסדר כזה, אתה יודע יחסים של בני כיתה" שוב לא התעמקתי יותר מדי ואם הייתי יכולה לענות לו תשובה כנה באמת הייתי עונה לו שההעדפה הראשונית שלי כשאני רואה אותו זה להעיף עליו בקבוק זכוכית או איזה משהו שביר.
מישהו קרא בשמו של שי, ככל הנראה המנהל שלו ושי התנצל, נפרדנו לשלום והוא הלך, תודה אלוהים שבראת את המנהל שלו.
העפתי מבט לאחור וראיתי את דניאל מתקרב אליי,אוי לא, בבקשה לא
"צריכה טרמפ?" הוא שאל מוריד את התג שהיה על חולצתו ומכניס אותו לכיסו
"לא זה בסדר, אבא שלי השאיר לי כסף למונית" התנערתי מהצעתו
"לא מת על הרעיון שאת תהיי במונית לבד עם זקן בן 50" הוא באדישות,זה נראה כאילו אכפת לו אבל לא אכפת לו.
"מה אכפת לך?" הזזתי מעט את ראשי, וקמתי ממקומי
"אני חושב על כל בחורה כמו על אחותי, אז כן זה אכפת לי" הוא התקדם ואני נכנעתי כמו תמיד והשתרכתי אחריו.
"יש לך אחות?" שאלתי בפליאה
"לא" הוא ענה ויכולתי לשמוע את החיוך בקולו.
יצאנו מארומה וירדנו במדרגות הנעות, הקניון היה מלא יחסית, אני ודניאל נדחקנו מעט בין אנשים.
"הכנת הכל לטיול?" הוא מצא נושא שיחה ואני נזכרתי בטיול השנתי שיש לנו עוד יומיים,שיט לא הכנתי כלום, אני מקסימום אבקש מקלרה עזרה.
"אממ לא ממש, את האמת שכחתי בכלל" גיחכתי וגירדתי בראשי
"את מאלה שדוחים הכל לרגע האחרון?" הוא שאל, הנהנתי בקטנה והוא צחק וחשף שיניים
"כל כך אופייני לך" הוא הניד בראשו מצד לצד
"הי תפסיק, למה אתה ארגנת?" ניסיתי לתפוס אותו על ההקטנה הזו שלו
"כן" הוא אמר, שתקתי והוא המשיך לצחוק

"אתה מטורף, מה זאת המהירות הזו" ירדתי במהירות מהאופנוע שלו והתייצבתי "חשבתי שפעם הבאה שאני אהיה על הקרקע זה יהיה מתחתיה" התנשמתי, הוא נהג ממש כמו מטורף.
"תירגעי נסעתי במהירות המותרת" הוא הרגיע וייצב אותי
"אולי לפי המד מהירות שלך, אני חושבת שנסענו 50 קמ"ש מעל המהירות המותרת"
"לחץ, תפסיקי לא הייתי הורג אותך" הוא אמר והרגשתי לרגע מיוחדת "אחרת גם אני הייתי מת" הוא הוסיף ופניי נפלו.
"סתם לחץ, באמת לא הייתי הורג אותך, את תהרגי אותי קודם טוב?" הוא תיקן את דבריו במהירות וחייכתי.
ידי עדיין אחזה בזרועו בכדי שלא אפול, נשקתי ללחיו והסתובבתי ללכת
"תודה על הטרמפ" צעקתי ובלי רצוני פניי האדימו.
מה לעזאזל עשיתי עכשיו?