״חבר ילדות״ עונה 2 פרק 2

״מה..? זואי זה אני ״,אמרתי לחוץ
״מי אתה ומה אני עושה פה?״,שאלה מובהלת והתרחקה
הלכתי במהירות לרופא הם ביקשו מימני לצאת
אימי באה וסיפרתי לה היא קצת נלחצה
הרופא יצא
״נו??״,שאלתי
״היא אבדה את הזכרון..״,אמר
אימי הייתה בשוק ונכנסה במהירות לחדרה ואני אחריה
״זואי…נסיכה שלי״,אמרה אימי וחיבקה אותה חזק
זואי הרגישה אבודה היא חיבקה אותה למרות שזואי לא ידעה מי היא
״אני מצטערת…אבל מי אתם?״,הסתכלה עלינו
״זואי…אני אמא שלך…וזה אוסטין אח שלך הגדול״,אמרה אימי בקול שבור ידעתי שבעוד רגע היא תישבר
״אמא שלי?״,שאלה
״כן…ואח שלך..״,חזרה אימי על משפטה
״אני לא…מה קרה לי?״,שאלה מבולבלת
״עברת תאונה קשה….היית בקומה מעל לשנה״,ליאה אימי את ראשה ואמרה
״למה אני לא זוכרת כלום?…״,שאלה והתפרצו הדמעות שלה
״אני לא יודעת נסיכה שלי…אבל אנחנו כאן ונעזור לך״,תפסה את ידה ואמרה
הסתכלתי על זואי…לא ידעתי מה להגיד היא אבדה את הזכרון היא לא זוכרת דבר ממה שקרה
כל זה באשמתי…המקום להגן עליה רק פגעתי בה
״אוסטין?..תגיד משהו״,אמרה אימי
״אך קוראים לי?״,שאלה זואי
״זואי…״,חייכה אימי
״זואי…ובת כמה אני?״,באתחלה חזרה על מה שאימי אמרה והורידה את ראשה ואז עלתה את ראשה ושאלה שוב
״את היום בת 18…״,אמרה אימי לא האמינה למה שאמרה…זואי היום בת 18
דיברנו איתה על הכל…
״אמא כדי שתחזרי לבית…אני השאר איתה״,לחשתי לאימי שישבה בעיניים סגורות על הספה הקטנה
״בסדר…אבל אל תשאיר אותה לבד״,אמרה וקמה
״אני הזמין לך מונית…״,אמרתי וליוויתי אותה לבחוץ

מנקודת המבט של זואי

מלה מחשבות בראשי מי אני? נבהלתי כל כך…אני אפילו לא זוכרת מי אני
אוסטין דיבר איתי על בראיין…אז מה יש לי חבר?…
בזמן שאוסטין הלך ללוות את אמא קמתי לאט רגלי נחתו על הרצפה הקרה
ואתחלתי ללכת …כשהלכתי הרגשתי מין דחיפה כזאת כאילו מישהו מושך אותי לאיזה מקום…וזה בידיוק מה שעשיתי הלכתי לאיפה שהרגשתי שאני צריכה ללכת
נעצרתי בחדר..בחדר של בחור ששכב הוא לא זז הוא בטח בקומה …הוא היה מחובר למכשירים ץהתקרבתי אליו וירדו לי דמעות …למה?
פשוט כשראיתי אותו הרגשתי מין דקירה בלב..
כאילו חסר בי משהו ואני חושבת שזה קשור לבחור הזה
״זה בראיין״,אמר אוסטין בלחש והתקרב אלי
בראיין…האוהבי….