אני מתה.

אני מתה.
אני הולכת ליד האגם הצלול וטובלת בו את ידי.
הירוק משתרע סביבי, מצדד בי.
אני מתה,
ולא מבינים למה.
אני גם לא,
אבל אני מתה.
הציפורים מצייצות, ופרחים צבעוניים מציצים מכל הפינות.
אבל אני מתה,
כי אני רוצה להיות כזאת.
הרוח נושבת על הפרצוף שלי, ומעיפה את קצוות שיערי אחורה.
אני פורשת את ידי לצדדים, ומרגישה אותה מתעצמת.
בדיוק כמו הכאב שלי.
מים נזרקים על פניי, ואני פוקחת את עיניי.
אני רואה רק חול חום מסביבי,
חול חום לוהט.
ואני מצטערת, שאני לא באמת מתה.
כי אז הייתי מנצלת את החיים שלי.