want to fly
סיפור קל זה לא כי הדמות הראשית כל כך שנויה במחלוקת. מקווה שתאהבו :)

כפיות- פרק 1

want to fly 06/04/2014 2151 צפיות 7 תגובות
סיפור קל זה לא כי הדמות הראשית כל כך שנויה במחלוקת. מקווה שתאהבו :)

"שש מאות חמישים שקל נכון?" הוא שאל. לבשתי בחזרה את המעיל שלי. "כן" אמרתי לו, "וזה אחרי הנחה". "בובה את יקרה" הוא אמר לי והסניף בפעם האחרונה להלילה את השיער שלי. "מה לעשות, אתה רוצה משהו טוב לא?" חייכתי חיוך סקסי קטן ושובב. הוא הדביק אותי לקיר ונישק שוב לשפתיי. "היה טוב" הוא אמר ונגע במותן שלי, "כרגיל". "אתה יודע איפה להשיג אותי. רוצה עוד פעם תמצא עוד כסף" אמרתי לו. "זה עוד יקרה, ביי" הוא אמר בקול שרמנטי. פתחתי את הדלת ויצאתי מהדירה שלו.
עוד היה מוקדם בשבילי, רק שתיים עשרה בלילה, בעצם היה כמה דקות לפני חצות. צעדתי ברחוב שלא היה קריר במיוחד יחסית לעונה לכיוון המועדון הקרוב ביותר לרחוב שהייתי בו. אני מכירה את כל המועדונים בעיר, זה חלק ממה שאני הכי אוהבת בעולם. במועדונים האלה תמיד כיף לי, אני תמיד מצליחה לרקוד בהנאה ענקית. הטלפון שלי צלצל חמש דקות לפני שהגעתי למועדון.
"הלו" עניתי. "אדווה" שמעתי קול. "את הקול שלך לא שמעתי הרבה זמן" אמרתי. "תשלם לי על מונית?" שאלתי מיד. "כמובן, את זוכרת את הכתובת נכון?". "שש או שמונה?". "שש" הוא אמר מיד. "אגיע תוך חצי שעה".
תפסתי מונית ברחוב הראשי, הרחוב שהיה צמוד לרחוב שבו קיבלתי את הטלפון. לא פחדתי ללכת ברחוב לבד בלילה אבל המקום שהייתי צריכה להגיע אליו היה רחוק מידי. כשאני נכנסת למונית אני אדם אחר לגמרי, מנומסת יותר, נחמדה יותר. מחייכת לנהג ועונה לו מידי פעם על השאלות של מי אני ומה אני. אני מסתדרת טוב עם נהגי מונית.
כשהגענו לאן שהייתי צריכה להגיע הוא כבר עמד בחוץ מול הבית היפה שלו. הוא פתח לי את דלת המונית, נתן לנהג כמה שטרות ואמר לו לשמור את העודף. הדלת נסגרה והוא רק הסתכל על עיניי.
"השתנית מאז הפעם האחרונה" הוא אמר לי. "השתניתי?" שאלתי אותו וליטפתי את לחיו. תמיד טוב לחרמן אותו על ההתחלה, ככה בטוח גם אני אהנה מזה. "משהו בגוון של העיניים שלך נראה שונה". "אולי זו התאורה" צחקקתי צחוק קטן, "ניכנס?". "את בטוחה? אני דווקא נהנה קצת פה ברחוב". "אם אתה לבד, בגינה זה בסדר" חייכתי לו חיוך ערמומי. "אני תמיד לבד" הוא אמר לי ברכות, "אבל לא, לא צריך גינה".
עלינו את מדרגות הבית שלו והוא פתח את הדלת. עליתי אחריו לחדר השינה. "אפילו השקעת ביין" אמרתי לו כשראיתי את שתי כוסות היין והיין האדום שהיה על שולחן קטן ליד המיטה. "רק כי התגעגעתי" הוא אמר. "מה קרה? לא היו טובות בפעמים האחרונות?". "לא היו בפעמים האחרונות". "מאז שנפגשנו?" שאלתי אותו ולקחתי לגימה קטנה מהיין. "לא הייתה אף אחת". "שומר אותי בשבילך?". "שומר אותי לטובים ביותר" הוא אמר לי ונשמע גלינג בין שתי הכוסות.
אחרי שסיימתי כוס אחת של יין היד שלו הונחה על העורף שלי. הוא התקרב אליי והתחיל לנשק את צווארי, לא ידעתי שגם הוא אמור לעשות לי טוב. הוא לבש חולצה מכופתרת, ממזר קטן חשב שיותר קל יהיה לי להוריד אותה ככה. התחלתי יחד עם זה שהוא מנשק לצווארי לפתוח את כפתורי חולצתו. זה הלך מהר יותר משציפיתי. התגעגעתי לקוביות האלה. בשניות עליתי מעליו ונתתי לו את בשמחה להוריד לי את החולצה. הגוף שלו היה יפה יותר משל הקודם באותו הערב. "בקשות מיוחדות?" שאלתי כולי מתנשפת. "כל מה שאת יודעת שעושה לי טוב" הוא אמר לי, נישק נשיקה קלה לשפתיים שלי ונשכב לאחור.
"יש לך איפה לישון?" הוא שאל כשהוא לובש בחזרה את הבוקסר שלו. "אני אסתדר" אמרתי מיד וסידרתי את שיערי. "אדווה" הוא אמר לי. הסתובבתי אליו מיד. "אני אשאל שוב, יש לך איפה לישון? את לא חייבת לברוח אחרי כל פעם". "יש לי כללים, אתה יודע את זה" אמרתי כשאני נועלת את הנעליים שלי. "מכיר אותך כבר" הוא נאנח, "מכיר וסובל מזה כל פעם מחדש". "למה? אתה צריך מישהי להתכרבל איתה בלילה? אני לא האופצייה. תמצא בת זוג, צא למועדון, בדיוק התכוונתי ללכת לאחד לפני שביקשת שאבוא". "את תמיד מסיימת את הכל בצורה כל כך מגעילה". "ובכל זאת אתה מבקש ממני לבוא שוב". "כי אני דפוק" הוא נאנח והושיט לי את השטרות, "יש פה שבע מאות, כמו שסיכמנו פעם".
שמעתי רעש מהשמיים. התחיל לרדת גשם. אני שונאת שאני צריכה לעזוב באמצע גשם. "איך לעזאזל מתחיל גשם לא היה קר בכלל.." נאנחתי בשקט. "יש פה חדר אורחים" הוא אמר לי, "תישארי פה עד הבוקר ותלכי". לא הסתובבתי אליו, לא רציתי לראות את הפרצוף שלו. כשהוא מרחם עליי אני לא סובלת את זה, זה הדבר האחרון. הוא בין היחידים שממש דיברתי איתם.
"אני לא יכולה להישאר פה" אמרתי לו מיד והתחלתי ללכת לכיוון הדלת. "אני אשלם לך" הוא אמר. נעצרתי במקומי. "מה אמרת?" שאלתי אותו. "אני אשלם לך כדי להישאר פה, זה לא מספיק לך?". "למה לעזאזל אתה כל כך מתעקש שאני אשאר פה? אתה במילא אומר שאני אשן בחדר אורחים, זה לא שזה ישנה לך עוד משהו". "את יודעת מה, עם גישה כזו באמת עדיף שתלכי פשוט לרחוב בגשם ולא תעשי כלום ותשני באורווה או לא יודע איפה, ליד הפחים, אם זה מה שבאמת בא לך. אפילו אחרי הסקס הטוב את מורידה לי את כל החשק לדבר איתך". כל מה שרציתי זה רק ללכת מהחדר הזה וממנו. לקחתי את הרגליים שלי, ירדתי במדרגות ויצאתי מהדלת. הסתכלתי על הגשם שיורד עליי והלכתי לכיוון הדשא של הבית שלו. פשוט ישבתי שם באיזה פינה קטנה שהייתה מוגנת מהטיפות ונתתי לעצמי לנוח שם.


תגובות (7)

אני חושבת שהכל קפץ לך (בעברה מהוורד או משהו..) כי כמעט כל פעם המרכאות נצמדו ("_" "_" מצטערת זה מפריע לי בעין) בכל אופן, אני לא יכולה לבוא בתלונות על הסיפורים שלך, לא כשאני אוהבת אותם (;
תמשיכי

06/04/2014 17:56

    זה הקטע, הכל צמוד כי זה אמור להיות צמוד וכי אני לא עושה כבר רווחים בין הגרשיים, יש נקודה בין לבין. אני חושבת שזה מה שמחדד שהכל נבלע בהכל..

    06/04/2014 22:43

עלילה ממש מעניינת, אהבתי :)

06/04/2014 18:48

תמשיכיייייי

06/04/2014 21:56

הסיפור שלך מהפנט*~*
תמשייכי

06/04/2014 22:28

אהבתי (:
תמשיכי

06/04/2014 22:54

נהנתי מאוד, ואני מחכה בקוצר רוח להמשך.
רק דבר אחד, נהוג לעשות נקודה\פסיק לפני סוף ציטוט. כאילו "ככה." ולא "ככה".

07/04/2014 07:30
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך