כתר הקיסר – פרק 8 – אלואיס

VII
אלואיס

התקשרתי מיד לאחר ארוחת הצהריים לוויליאם,
האומנם הוא דיי סנובי שחושב את עצמו למלך,
אבל את האמת הוא יכול להיות ילד נחמד,
אם הוא רוצה,זאת אומרת.
"הלו?" ענתה אליס,אחותו הקטנה בת התשע של וויליאם.
"היי,אליס,זה אלואיס,תועילי-" התחלתי לומר אבל אז נשמעה
צרחה מעברו השני של הקו.
"מה קרה?" שאלתי בתדהמה,מצפה לגרוע מכל.
"נ-נשברה לי ציפורן,ורק אתמול אמא לקחה אותי למניקור+פדיקור!"
אליס הייתה על סף בכי,ואני הרגשתי מטומטם.
כמו וויליאם,גם אליס דיי סנובית שחושבת את עצמה למלכה,
מה שגורם להרבה מריבות בינהם.
אליס היא כמו מלכת יופי קטנה,בעלת שיער טרוקיז מסולסל,
עיניים ירקרקות והבעה מלכותית,כאילו אומרת
"נוסו על נפשותיך לפני שאאדה אתכם ביופי שלי!" .
ניסיתי להרגיעה,אבל היא המשיכה ליילל ולהתבכיין
על הציפורן השבורה שלה.
"תוכלי לתת לי את וויליאם?" שאלתי נואש בפעם
השבעים לערך,ואז,סוף סוף,שמעתי את קולו של וויליאם
מעברו השני של הקו.
"הו,שלום אלואיס.רצית משהו?" אמר בקולו הסמכותי כבדך אגב.
"אממ,כן,תוכל להעביר לכריס,ג'וש,אנבל וגוון שהם מוזמנים אליי? יש לי הפתעה."
אמרתי ושמעתי מעברו השני של הטלפון אנחה מעוצבנת.
"ואני לא מוזמן?" שאל וויליאם בקול מתחנחן ואני רציתי לדפוק את ראשי בקיר.
"ברור שכן,וויליאם,אבל תעביר את הידיעה,כן?" שאלתי נמרצות.
"בסדר." אמר באי התעניינות.
"מחר ב15:00 אוקיי?" הזדרזתי,כי באותו רגע ממש הייתי צריך לשירותים.
"בסדר." וויליאם פיהק.
"יופי." קפצתי כמו משגוע במקומי,"להתראות!" אמרתי,נתקתי את הטלפון
ורצתי לשירותים.