מתי היא תשים לב.. פרק 30 חלק ב'

נקודת מבט תומר-

התעוררתי לבוקר עמוס. במיוחד עמוס כי אין לי פה את הדר שצריכה למלא את התפקיד שלה. ידעתי שאסור לי לסמוך עליה בקטע הזה.
מצאתי לי..
הדר אלופת ההברזות. היא נראה לי הייתה יותר בבית ממה שהיא הייתה בצבא בתקופת השירות שלה.
"בוקר טוב בייב" שמעתי את הקול של נטשה כשיצאתי מהשירותים. מנסה להתאפס על עצמי.
"בוקר טוב יפה שלי" אמרתי בחיוך, סגרנו שבת בבסיס.
"אין נשיקת בוקר טוב?" שאלתי בחיוך, היא חייכה ונכנסה לשירותים במקומי.
"אני קם לחדרים של הבנות לראות מי נשארה, נפגש בחדר אוכל?" שאלתי,
"כן" שמעתי אותה עונה.

יצאתי מהחדר אל כיוון החדר של הבנות, החדר של הדר, נטשה ואדווה כבר לא אטרקטיבי.
הדר בבית, נטשה ישנה איתי ואדווה חוזרת ב10 לבסיס.
דפקתי בדלת של החדר השני של מעיין, טל, ליאור, שני, ירדן, ושיר.
בחדר נשארו רק מעיין , טל וליאור. כל השאר באות ב10 כי הן יצאו הביתה גם.
דפקתי שוב על הדלת ושמעתי את הקול של מעיין- ממש לא טיפוס של בוקר.
"אני ערומה" צעקה, הכל בשביל שאני לא אפתח את הדלת.
כמובן שהיא עדיין ישנה.
"המסדר מתחיל עוד מעט" קראתי לה,
"בסדר" אמרה ושוב נשמע שקט מהחדר.
אחרי 10 דקות שעשיתי סיבוב בבסיס לחדרים של הבנים לראות מה איתם, ועם חברים שלי מהבסיס, חזרתי לחדר של הבנות שוב.

דפקתי על הדלת ולא ענו.
"מעיין אני נשבע שאם את לא פותחת את הדלת ובאה למסדר אני פותח את הדלת ולא אכפת לי אם את ערומה, או לא מאופרת, את באה ככה למסדר, שמעת?!" קראתי מחוץ לדלת.
היא שוב לא ענתה.
הוצאתי את המפתח ופתחתי את הדלת של החדר. כמובן לא הופתעתי לגלות אותה ישנה ואת ליאור וטל בשלבי התארגנות, עסוקות עם המחליק.
"המסדר מתחיל עוד 5 דקות. אם אתן לא מגיעות אני לא מכפה על אף אחת.
זוכרות את הנהלים?" שאלתי
"כן המפקד" ענתה מעיין והמשיכה שוב לישון
"וזה אומר שאנחנו עכשיו כבר לא חברים, ואנחנו על תקן מפקד וחיילת, מעיין אני לא רוצה להעניש את יודעת כמה אני חולה עלייך. יאלה בואי יש ביקורת היום מהרמטכ"ל , 5 דק' אתן בחוץ" אמרתי ויצאתי מהחדר אל עבר המסדר. מקווה שהכל ילך טוב.

המסדר הלך מעולה, כולם הגיעו ותורנו לעוף לחדר אוכל.
הטלפון שלי צלצל, זה היה מתן.

-"בוקר טוב יפיוף. איך זה שאתה ער עכשיו?" שאלתי בשעשוע.
"לימודים, היום הכי מבאס בשבוע" ענה ושמעתי את הקול של הרכב שלו.
-"באיזה שעה אתה מתחיל?" שאלתי ללא הבנה, השעה 8:30 בבוקר.
"ב9, אני מקווה שאני אספיק" ענה ושרר בנינו שקט.
-"איך הדר מרגישה?" שאלתי בהתעניינות, אומנם הקשר שלנו לא הצליח. אבל אני שמח שהחבר שלי זכה בה. היא מדהימה. רק שהיא עדיין.. עדיין.. ילדה.
"אה. בגלל זה התקשרתי" אמר בנימה גבוה, הוא כנראה לחוץ אם הוא שכח את זה.
-"שוט" קראתי, יענו דבר. 'נותן לו אישור'.
"היא על הפנים. היא התעוררה שלוש פעמים בלילה בשביל להקיא. בקצב הזה אני מאמין שהיא לא תגיע מחר" הסביר
-"כשהיא תרגיש טוב כשתחזור. מה יש לה?" שאלתי ללא הבנה, היא גם לא הרגישה טוב שבוע שעבר.
"היא התקררה, אבל ממש. היא פיתחה משהו" ענה ושמעתי את הרעש של המכוניות בכביש. "שיט יש פקק" מלמל
-"שתרגיש טוב" אמרתי בדאגה, הדר היא מהסוג של הבנות השבריריות.
כאלה שיש להן אנרגיות כמו של פצצת אטום וכשהן חולות זה ממש קשה.
-"ואיך אתה? לא קל להיות ליד מישהו חולה"
"כמעט ולא ישנתי, היא לא העירה אותי או משהו. אבל כששמעתי אותה מקיאה הייתי חייב לקום לראות מה איתה. וגם היה לה חום גבוה, והיה לה קר, ופעם אחת חם לה ופעם אחת קר לה. זה נוראי" ענה
-"ואיפה היא עכשיו? בדירה עם עומרי?" שאלתי
"לא. היא אצל אורי ושרית. הם התעקשו שהיא תבוא." ענה "אז על מה רציתי לדבר איתך" ניסה להיזכר.
-"עשתה אותך עייף ומבולבל?" שאלתי בחיוך
"כן" צחק "אה נזכרתי. היא אתמול בלילה התחננה אליי שאני אקח אותה לבסיס. היא רוצה לחזור לבסיס, היא אומרת שהיא מרגישה טוב ביום, ולקראת הערב היא מתחילה שוב להיות על הפנים. אז אם היא מתקשרת אלייך ומשגעת אותך שהיא מרגישה טוב תגיד לה שלא תבלבל לך את השכל." אמר
-"בטח, מה שתרצה אחי. היא באמת רצתה לחזור?" צחקתי, הדר? לחזור?
"כן. היא בכתה לי שהיא רוצה לחזור. כשלא הסכמתי לשמוע אותה, אתה יודע מה היא עשתה? יש לה כוח של צבא שלם הילדה הזאת. זאת הפצצה האיראנית" אמר
לא יכולתי שלא לצחוק. באמת הדר עקשנית.
אם נשים את הדר ואת מעיין באיראן ,רוב הסיכויים שאיראן תשלם לנו שניקח אותן.
כשהדר ומעיין רוצות משהו, אין מישהו שיעמוד בדרכן.

-"ואו. מה אתה אומר אחי. אז אני אפילו אדבר איתה, כמובן שהיא לא תדע שדיברנו- אל תדאג" הבהרתי את עצמי.
"תודה גבר. אז נדבר?" אמר
"נדבר" צחקתי.

סיימנו לדבר וסימנתי לנטשה שבדיוק נכנסה לחדר אוכל שתבוא לשבת לידי.
"מה אכלת?" שאלה
"שתיתי נס ולקחתי עוגה, בקליל" הסברתי
"בא לי גם נס" אמרה בהתפנקות, היא וההתפנקויות שלה.
"להכין לך?" שאלתי, היא הנהנה בראשה ונשקה ללחי שלי נשיקה קצרה.
"מצפה אחרי זה ליותר" גיחכתי.
היא גלגלה את עיניה ואני הלכתי להכין לנטשה נס ולהביא לה גם צנים עם שוקולד.

"תודה" אמרה בחיוך והתחילה לשתות את הנס ולאכול מהצנים עם השוקולד.
"תומר?" שאלה נטשה
"אה?" שאלתי והבטתי עליה, היא נראתה מהוססת.
"למה מעיין מסתכלת עליי מגעיל מאז שבאתי לפה?" שאלה נטשה בשקט.
"לא יודע. למה?" שאלתי ללא הבנה.
אני מקווה שמעיין השלימה עם זה שאני והדר לא נחזור.
"כשאנחנו ביחד אז היא עוברת ומסתכלת עליי כאילו עשיתי לה משהו. כאילו גנבתי לה אותך" אמרה והביטה ישר על מעיין שנקבה את מבטה עלינו.
חייכתי חיוך מזויף ואמרתי "את נראה לי מדמיינת, אני ומעיין לא היינו ביחד"
אבל איך אני מסביר לה שהייתי עם הדר, ומעיין והדר כמו אחיות.
ופגעתי בהדר במקום לסיים איתה יפה.
ועכשיו מעיין כועסת על נטשה- כאילו נטשה אשמה.

נקודת מבט הדר-

התעוררתי אחרי שינה לא כ"כ טובה.
התעוררתי הרבה פעמים בלילה ואפילו הקאתי 3 פעמים.
לא רציתי להעיר את מתן, והוא כמובן התעורר כל פעם ששמע אותי מקיאה.
הוא התיישב מאחוריי על הריצפה כשרכנתי אל האסלה בישיבה כי הייתי חסרת כוחות לעמוד.
הוא שפשף את גבי עם כרית כף ידו ונשק לעורפי ואסף את שיערי בכף ידו השנייה ומנע משיערי להיכנס לאסלה.
הוא לא וויתר ולא כעס כשהתעוררתי עוד פעם.
הוא לחש לי מילים מנחמות ומעודדות
'יפה שלי. תנשמי. תעצמי את העיניים ותנשמי. אני יודע שזה קשה. אבל את מוכרחה להתגבר על הדחף להקיא. את הורסת לעצמך את הקיבה. את לא אכלת כלום וכבר הקאת שלוש פעמים. את במצב של בטן ריקה' הסביר לי בשקט.
אני מוכרחה לציין שהשעה 3:25 לפנות בוקר..
הוא עזר לי לקום ונעמד מאחורי כשידיו כרוכות סביב בטני עוזרות לי לסחוב חלק ממשקלי.
הייתי כבדה ומגעילה.
שטפתי את פניי וצחצחתי את פי ואספתי את שיערי לקוקו גבוה ואת הפוני שלי אספתי לסיכה, היה לי כ"כ חם.
הוא ליטף את ידי על מנת שארדם. הוא עשה הכל בשביל שאני ארגיש טוב.
כמובן שבכיתי.
לא הפסקתי לבכות.
הוא נשק למצחי הלוהט והרגיע אותי.
'ויש לך כוח של צבא שלם, אחת נגד כולם
וזה עושה אותך למה שאת לוחמת' הוא שר לי את השיר "לוחמת" של אייל גולן, שאיציק שמלי התותח כתב והלחין.

"בוקר" מלמלתי לעצמי והבטתי הצידה לראות היכן מתן. הוא לא היה.
הבטתי על שעוני וראיתי שהשעה 11:14. הוא כבר ממזמן לא כאן. הוא הלך ללימודים.
מסכן. שיגעתי אותו.
פתחתי את החלון של החדר, לאוורר אותו, מחניק כאן.
סידרתי את השמיכה ומיד עשיתי את האירגונים שלי.
התלבשתי בג'ינס סקיני וסריג אפור.
לקחתי את האיפון וירדתי למטה. לפגוש אנשים.
עדן כמובן בלימודים. ליאור ישב בספה וראה טלוויזיה.
שרית ואורי בעבודה.
"בוקר" אמרתי והכנסתי לעצמי נס והתיישבתי בסלון ליד ליאור שראה טלוויזיה
"ליאור רומנטיקן? איך היה אתמול עם חברה שלך?" שאלתי
"היה בסדר, איך את מרגישה?" שאל
"יותר טוב, תודה" הודתי לו על היחס והתעסקתי בטלפון שלי.

אל: אהובי ♥
-'חיים שלי. תודה רבה על זה שדאגת לי בלילה. אני יודעת שהייתי קשה, ואני מצטערת שלא אפשרתי לך לישון נורמלי. ואני אוהבת אותך'

'אני גם אוהב אותך אהובה שלי. איך את מרגישה?' שלח

-'יותר טוב. אני מרגישה כבר מעולה. אני יכולה ללכת לצבא'

'ברור.. הדר תמשיכי לנוח ותמשיכי לקחת את הכדורים, את זוכרת שבעוד שעה את צריכה לקחת כדור?' שלח

-'כן צ'וצ. אני אקח עוד מעט. אני אוהבת אותך ונפגש בערב? אתה לא חייב לישון אצלי. אני יודעת שסבלת בלילה הקודם חחחח'

'לא סבלתי. כאב לי לראות אותך ככה… אבל הלילה אני יישן בדירה שלי, וניפגש בערב'

-'טוב. בוב תהנה בלימודים'

"אפשר לשאול משהו?" שמעתי את ליאור שואל
"ברור" עניתי
"את זוכרת שבוע שעבר שמתן ישן פה , ואז קרה משהו והוא הלך?" שאל ליאור
"כן" עניתי, איך אפשר לשכוח את היום הזה
"למה בכית? מה קרה? הוא היה נראה מזועזע. וגם כל הבית היה בשוק כזה." שאל
"כי גילו אצל אמא שלי עוד גידול. היא נכנסה לעשות הקרנות, ואולי יעשו לה כריתה" הסברתי
"והלכת לבקר אותה?" שאל
"היא לא מרשה לי. היא כל הזמן אומרת לי שרק בקבר אני אבקר אותה. וזה כאב לי . כי אבא שלי סיפר לי שהיא סובלת. ובסוף מסתבר לי שאמא שלי לא רוצה שאני אבוא אליה. היא אף פעם לא סלחה לי על זה שעזבתי את הבית. והיא אף פעם לא סלחה לי על זה שעזבתי את כריס. והיא אף פעם לא תסלח לי." הסברתי
"אבל היא אמא שלך. איך היא יכולה?" שאל ללא הבנה
"אף פעם לא היה בנינו יחס של אמא ובת. היא תמיד מצאה מה לא טוב בי. כשהייתי בכיתה ט' אמא שלי עשתה עליי חרם בבית" אמרתי בשקט. מתביישת לספר
"חרם? כמו בבית ספר?" שאל ללא הבנה
"כן. היא לא הרשתה לאבא שלי לדבר איתי. וזה שבר אותי" הסברתי וניגבתי את עיניי כתוצאה מהדמעות שהצטברו בעיניי.
"ברור שזה שובר. איך אמא יכולה לעשות דבר כזה" אמר בכעס
"באותה תקופה עשו עליי גם חרם בבית ספר, אמרו לי שאני מכוערת. שאני שמנה, ושאין לי חברים" אמרתי בשקט, מעולם לא סיפרתי לאף אחד שעשו עליי חרם. גם לא לאורי ושרית.
"ובינתיים ראינו מי זאת הדוגמנית מספר 1 שמדגמנת שמלות כלה, בגדי ים, וראינו מי זאת היפה שיש לה מתחזים בפייסבוק ובאינסטגרם וקבוצות של מעריצים" ניסה לעודד אותי.
"באיזה שהוא מקום זה כן פוגע. אפילו שאני עכשיו מצליחה ב"ה. אני חושבת ככה" הסברתי
"כי את אוהבת למצוא בך דברים לא טובים. תביני שאת מדהימה" אמר בחיוך וחיבק אותי חיבוק חזק.

"ומתן יודע למה בכית?" שאל לאחר כמה דקות שהוא רק חיבק אותי.
"לא יודעת. אולי אורי סיפר לו. הוא בכלל חשב שעובר עליי משהו עם ההורמונים" צחקתי
"אצלכן אי אפשר לדעת כלום" חייך.
"תודה באמת. מעניין מה חברה שלך תגיד על זה" אמרתי בחיוך ולקחתי לו את הטלפון והסתכלתי על השיחה שלו עם חברה שלו.
"תחזירי" אמר וחטף לי את הטלפון לפני שהספקתי לקרוא את כל ההודעות שלכם.

היום עבר. קיבלתי את הצורה של הספה.
"הדר, איך את מרגישה?" שאלה שרית בדאגה אימהית.
"יותר טוב" חייכתי, "קיבלתי את הצורה של הספה מהישיבה"
"היית אומרת לי, היית באה לעבודה שלי, היינו מטיילות אחרי העבודה" חייכה
"זה בסדר, את גם ככה עובדת קשה. הכנתי לאכול" אמרתי בחיוך
"באמת? מה הכנת?" שאלה בהתלהבות והתקרבה אל המטבח הנקי והמסודר שניקיתי וסידרתי אחרי שניקיתי והרסתי את המטבח.
"ספגטי ברוטב שמנת פטריות ותפו"א מוקרם. יצא טעים" החמאתי לעצמי
"אני שמחה , עכשיו אני אטעם" אמרה בחיוך והוציאה לעצמה צלחת.
היא מזגה לה מהאוכל והתיישבה בפינת אוכל לידי.
"איפה עדן?" שאלה בזמן שמזגה לעצמה מים.
"היא הלכה לחברה שלה, היא אכלה, גם ליאור" חייכתי.
"אני שמחה" צחקה והתחילה לאכול מהאוכל.
"איך?" שאלתי בהתרגשות, מקווה לתגובות חיוביות.
היא פערה את פיה בתדהמה, "את רצינית? זה מדהים! את מהיום מבשלת לנו"
"החופש הזה עושה לי טוב" צחקתי
"אני שמה לב. עוד מעט אני אסיים לאכול ונסע לספרית?" שאלה
"כן, מעולה לי" חייכתי, באמת אני צריכה לקצר את הפוני מעט.
"ונצבע לך את השיער שוב" חייכה
"לשחור, לא לצבע אחר" ביקשתי בהתחננות, "כל צבע שתרצי" חייכה בחזרה.

הגענו אל המספרה. חפפו לי ולשרית את השיער ושתינו התיישבנו אחת ליד השנייה במספרה כשהספרים סידרו לנו את השיער.
בהתחלה צבעו לי ולשרית את השיער, שתינו צבענו לצבע שחור.
אחר כך חיכינו חצי שעה שהשיער יקבל את הצבע השחור.
כשחיכינו עשו לנו מניקור ופדיקור בידיים וברגלים, היינו חייבות את זה.
צילמתי למתן אותי ואת שרית עם הצבע על הראש ואת הידיים ואת הרגליים כשאנחנו מתפנקות לנו ושלחתי לו.

'תהנו לכן. אהובה שלי אני רואה החופש עושה לך רק טוב'
-'כן, וגם הכרטיס אשראי שלי עושה לי טוב חחחחח'
'אני שמח שאת נהנת. גם הורידו לך שיער ברגליים? כי בלילה הפרווה שלך מנעה ממני לישון'
-'היית מת! אין לי שיער ברגליים!!!!!!!!!!!!!' כתבתי ופערתי את פי
'חחחחחח טוב דוב שלי. בלילה אני אשן בלי שמיכה, ככה את מחממת אותי'
-'אני חושבת שבלילה אתה תישן ברחוב.!'
'חיים שלי את. אין לך שיער ברגליים, זה רק קוצים. וזה בכלל לא מפריע לי, זה מדגדג ♥'
-'אני לא אוהבת אותך' כתבתי ושלחתי לו סמיילי מוציא לשון
'אני מאוד אוהב אותך' כתב והוסיף סמיילי של לבבות.

"מתן אמר שיש לי שיער ברגליים. מי צריך אויבים כשיש חבר כמוהו" צחקתי והעברתי תמונות באינסטגרם וחיכיתי שהספר יסיים לספר אותי.
הוא דירג לי את השיער אבל עדיין שמר על האורך, הוא סידר את הפוני שלי ודילל אותו מעט. הוא עשה שאני יוכל לעשות פוני לצד , וגם פוני בובה. ואפילו לחלק את הפוני לשניים.
כמו פוני וילון.
"תודה רבה שרית, ממש נהנתי" אמרתי בשמחה וחיבקתי אותה חזק.
"בבקשה יפה שלי, הכל בשבילך" חייכה.
"את יכולה להוריד אותי בדירה של מתן?" שאלתי, היא הנהנה בראשה ונסעה במיוחד בשבילי לראשון.
"פה הוא גר?" שאלה בשביל לדעת היכן לעצור, הנהנתי בראשי "תודה" חייכתי ויצאתי מהרכב.

נכנסתי לדירה של מתן. שני פתחה לי את הדלת.
"הדר" אמרה בהתרגשות "את לא בצבא?" שאלה ללא הבנה
"לא" חייכתי "הוצאתי גימלים" הסברתי
"יפה" צחקה. "מתן לא כאן, הוא בלימודים, הוא אמר לך?" שאלה, הנהנתי בראשי.
"ואני בדיוק יוצאת לעבודה, יש אוכל במקרר, תאכלי, הכנתי אוכל טעים" חייכה
"תודה, אבל אני לא רעבה. אני הולכת לחדר של מתן, לישון טיפה, טוב?" שאלתי בחיוך
"בטח. אני נועלת את הדלת, למתן יש מפתח, את לא צריכה לפתוח לו את הדלת" הסבירה
"תודה, ומצטערת אם אני מעיקה שאני נמצאת כאן כל הזמן" אמרתי לה.
"את בכלל לא מעיקה. את מוסיפה לכאן שמחה. מתן ואני גרים כאן לבד ודי משעמם כאן.
למרות שמתן מצחיק ומוציא אותי איתו ועם חברים שלו , אבל עדיין חסרה פה עוד דמות נשית.
"לילה טוב ותהני בעבודה" חייכתי והלכתי לחדר של מתן. קרסתי על המיטה.
אתם מכירים את זה שאתם עייפים מתים? וכשאתם מגיעים למיטה אתם לא עייפים?
אוף זה קרה לי.

הדלקתי טלוויזיה והזמנתי את התוכנית האנטומיה של גריי.
הסתכלתי על התוכנית ודי התעניינתי. ובסוף השתעממתי ולקחתי למתן את המחשב נייד ונכנסתי לפייסבוק שלו.
דפדפתי בתמונות של חברים שלו שנמצאים בפאנג'ויה.
חופשה כזאת של סטודנטים. כמו שאנחנו היינו לפני שבועיים.

העברתי את היום ועשיתי מרתון של האנטומיה של גריי. נהייתי רעבה. אבל לגלידה.
לקחתי את התיק שלי ונעלתי אחריי את הדלת של הדירה וירדתי למטה.
המשכתי ברחוב ישר במשך 5 דק'. היו הרבה גלידריות ליד הבית של מתן אבל הלכתי לדלי קרים. אני חולה על המקום הזה.
קניתי קופסא עם גלידת שוקולד קינדר בוואנו ומקופלת, ווניל עוגיות.
קניתי הרבה כי גם מתן אוהב את זה וגם שני.
מי יסרב לזה?!
חזרתי לדירה וכבר התחיל להחשיך. השעה 7 וחצי.
הגעתי לדירה והופתעתי לגלות שמתן כבר הגיע.
"הייתה לי הרגשה שאת היית לי בחדר" שמעתי את מתן צוחק ברגע שנכנסתי לדירה.
"את היחידה שנמצאת לי על המיטה ומבלגנת לי את המצעים ועוד משאירה את הטלוויזיה ואת המחשב דלוקים ככה. מה אני עובד בחברת חשמל?" צחק
"מצטערת" צחקתי והוצאתי את הגלידה מהשקית והתיישבתי על הספה.
"תביא כפיות" ביקשתי בהתחננות והוא כמובן הביא לי והתיישב לידי.
"קניתי גלידה" הסברתי והראתי לו, הוא חייך ולקח ביס מהכפית שלי.
"חצוף" אמרתי והכנתי לעצמי עוד כפית עם גלידה.
הפעם אני אכלתי את הגלידה והוא רק התיישב והסתכל עליי.
"איך את מרגישה?" שאל ונשק לצווארי. "יותר טוב" חייכתי וניסיתי להתנגד לנשיקות המדגדגות שלו על צווארי.
"מי הביא אותך לפה? אני רואה הסתפרת וצבעת את השיער, תתחדשי" אמר בקול העמוק שלו ונישק את צווארי.
"שרית הביאה אותי, ובערב אורי יחזיר אותי" הסברתי,
הרגשתי שהיקי מתחיל להיווצר על צווארי.
אנחה מתוקה ברחה מפי.
"אני תכף אקח אותך לחדר שלי, והגלידה תשאר כאן עד הבוקר" מלמל "וגם את"
"נשמע מפתה. אבל אני חושבת שכדאי שאני אשן בבית" חייכתי, מנסה לא לתת לו את מבוקשו.
"ממ.. זה יהיה קשה" מלמל והרים אותי על ידיו כמו כלה.

הוא הניח אותי על מיטתו והשאיר את הגלידה בסלון..
"הגלידה" מלמלתי בחיוך, הוא המשיך לנשק את צווארי והתעלם מהחשק שלי לאכול גלידה.
"אם היא תתקלקל אתה קונה לי מחר חדש, ורק תדע שבסניף הזה נגמר המלאי של הגלידה הזאת. אז אתה תצטרך לנסוע עד לאשדוד בשביל לקנות לי" הסברתי.
"חכי רגע" צחק ויצא מהחדר וחזר לאחר כמה דקות.
הבנתי שהוא החזיר את הגלידה למקפיא.
הוא נעל את הדלת של החדר ומשם זה המשיך.
רק אני והוא. מבודדים מכל העולם. נמצאים בשלנו.
צחקוקים נפלטים מפיו ומפי.
לחישות אהבה ומילים רכות נשמעות מפיו.
הלילה הזה רק שלנו. הרגע היחידי שבו שנינו באמת שנינו.
רגע לעצמנו.

הבטתי על שעוני וראיתי שהשעה 9.
שכבתי במיטה, מכוסה רק בשמיכת הפוך. שומרת על גופי העירום.
"בייב" קראתי למתן. הוא לבש על עצמו בוקסר ומכנס ויצא אל הסלון, אל המרפסת.
וכל זה בשביל לעשן סיגריה. וכל זה הוא עשה לפני 5 דק'.
לבשתי על עצמי את התחתונים השחורים שלי והחזייה השחורה שלי ומעל את החולצה הלבנה המכופתרת של מתן.
היא הנוחה על השידה לידי.
כל שאר הבגדים לא היו כאן.
הרגשתי בנוח ללבוש את החולצה שלו עליי
יצאתי מהחדר של עם החולצה שמונחת עליי כמו שמלת מיני, רק 3 כפתורים ממנה מכופתרים.
באמצע טיפה.
משאירים למתן נוף יפה.

יצאתי למרפסת וחיבקתי אותו מגבו.
השרוולים הארוכים של החולצה שמרו על חום גופי.
"קמת?" שאל בחיוך, הנהנתי בראשי והרגשתי את גופו מסתובב והפעם ראשי נצמד אל החזה השרירי שלו בעוד שגבו נשען על המעקה של המרפסת.
"מישהי לבשה את החולצה שלי" ענה בקולו העמוק ונימה שמחה נשמעה בקולו
"כן" צחקתי בשקט וחיבקתי אותו חזק.
"יותר נכון מישהי מקמטת לי את החולצה הלבנה שלי" צחק.
"אני יכולה להוריד אותה אם אתה רוצה, אבל אז כל השכנים יראו אותי" אמרתי בשקט, כאילו אני מגלה לו סוד.
"ממ.. אז אני אקח את זה בתור אופציה כשנהיה בחדר" חייך
"כן" צחקתי ונשקתי לצווארו נשיקה ארוכה.
"מישהי עושה לי היקי?" שאל
"אני מסמנת אותך, שאתה רק שלי" חייכתי, עושה את אותו הדבר שעשה לי.
היקי גדול בצוואר.
"אני תמיד אהיה רק שלך." ענה בשקט, איך אפשר לא להינמס למשמע המילים האלו..
"רק שלי?" וידאתי. "רק שלך" ענה.
חייכתי והתנתקתי מחיבוקו. נכנסתי לסלון על מנת לשתות כוס מים.
שמעתי את מתן שורק לי.
נהייתי אדומה.

מזגתי לעצמי כוס מים ושתיתי. כמובן גם לקחתי את הכדורים הקבועים שלי.
"אני נכנס להתקלח" אמר מתן ונשק לשפתיי נשיקה קצרה ונכנס לחדרו, באתי אחריו עם כוס מים חדשים.
הוא יצא מהמקלחת ואני נשארתי בחדרו, מחכה שאורי יתקשר אליי שהוא בדרך מהעבודה לבוא אלי.
ראיתי טלוויזיה וניסיתי להתעלם מהגוף של מתן.
הוא היה רק עם תחתון בוקסר.
גופו מריח בריח של תחליב רחצה של גברים. חייכתי חיוך קטן והבטתי בו.
גופו היה שרירי ורחב.
הוא נשכב לידי במיטה ומשך אותי אל עבר גופו.
מצאתי את עצמי מושבת על רגליו שישבו בישיבה מזרחית.
ידיו מלטפות את ירך ימין שלי וידו השניה כרוכה סביב מותניי כשכף ידו מונחת על המותן שלי מתחת לחולצה הפתוחה.
"אורי עוד מעט בא לקחת אותי" אמרתי למתן והסתכלתי על שעוני שהראה שהשעה 22:09.
בשעה הזאת אני כבר חורפת.
"תישארי לישון אצלי" ביקש מתן. "אני סתם יעיק עלייך ואתה לא תנוח בגללי" הסברתי
"שטויות. בשביל זה אני כאן" ענה
"אני רוצה לחזור לישון אצל אורי" אמרתי בשקט, לא רוצה לפגוע בו במקרה.
"רוצה לבוא לישון איתי?" שאלתי, הוא הניד את ראשו לשלילה.
"יותר מקום בלילה" צחק
"לא צריך" חייכתי וקמתי ממנו לובשת על גופי את הג'ינס שלי. נאבקת בו במעלה רגליי.
הורדתי את החולצה המכופתרת של מתן ולפני זה הרמתי את יד ימין שלי והצבעתי על הבית שחי שלי.
"שלא תעז להגיד שיש לי שיער או קוצים בבית שחי כי אני עברתי חמישה טיפולים כואבים של לייזר בבית שחי, אז תקנא" חייכתי והראתי לו את הבית שחי הנקי שלי.
"מי זאת? על מי אני שרוף" ענה ומשך אותי אליו ונשק לשפתיי נשיקה חטופה וחיבק אותי חזק עד שנפלתי עליו על מיטה.
לא הפסקתי לצחוק.

האיפון שלי צלצל- זה היה אורי. הגיע הזמן שלי ללכת.
הרמתי את התיק על כתפי וביחד עם מתן שלבש על עצמו מכנס וחולצה ירדנו למטה. חיכינו לאורי.
מתן חיבק אותי ונשק לשפתיי נשיקה ארוכה.
לשונו פישקה את שפתיי והרגשתי את לשונו נכנסת לפי וחוקרת את פי.
ידיי נצמדו לעורפו ושיחקו עם שיערו הקצר וידיו החזיקו בצלעותיי מקריבות אותי אליו.
לא הפסקנו להתנשק.
אנשים עברו לידינו- לא שמנו לב לאף אחד. רק לעצמנו.
התנתקנו מהנשיקה הארוכה. אני לפחות התנשפתי וחיבקתי את מתן.
ראשי נקבר בתוך החזה שלו.

"אני אתגעגע אלייך" חייכתי כשראיתי את הרכב של אורי עוצר לידינו.
"גם אני. את חוזרת הביתה, אוכלת לוקחת כדור והולכת לישון, נכון?" שאל מתן, הנהנתי בראשי.
"נשיקת לילה טוב" אמרתי בחיוך ונישקתי אותו עוד נשיקה ארוכה.
אורי הסתכל עלינו.
הרגשתי מובכת.
"לילה טוב" חייכתי "לילה טוב" ענה וחיכה שאני אכנס לרכב.
"לילה טוב אורי" חייך מתן, "לילה טוב מתן" צחק אורי "פעם הבאה תתנשקו בבית, זה מכעיס אותי שאני רואה אתכם מתנשקים" צחק
"מצטערים. פעם הבאה נתנשק בסתר" אמר מתן בקריצה
"אני בת 19, מותר לי להתנשק עם מי שאני רוצה" חייכתי
"א'ח. ילדים. איך אתם גדלים מיום ליום" אמר אורי וצקצק בלשונו.
"תסע כי בסוף אני נשארת כאן עם מתן" חייכתי, מתן צחק ואנחנו המשכנו בדרכנו.

"צבעתי את השיער והסתפרתי" הראתי לאורי,
"תתחדשי, שרית סיפרה לי כבר" חייך
"גם היא צבעה את השיער והסתפרה" הסברתי בחיוך
"נהנת?" שאל אורי בחיוך. הנהנתי בראשי.