אתה הבטחת…

נכנסתי לבית שלו היה מבולגן כול כך הכול היה בארגזים ,ניסיתי להיכנס לתוך הבית ,וראיתי אותו יושב על הספה ,הראש שלו היה בין הידיים שלו והידיים על הרגליים
"שון,מה קרה?"שאלתי והתקדמתי לעבר הספה ,
"אלי אנחנו צריכים לדבר"הוא אמר ,ועדיין לא הרים את הראש ,
"אני צריך לעזוב"הוא אמר אחרי כמה דקות של שקט
"מה למה?"שאלתי ,הייתי בשוק
"אני קיבלתי את התוצאות של הרופא ו..ו..הבדיקות היו חיוביות ,אני חולה בסרטן"הוא אמר והרים את הראש בפעם הראשונה השיחה ,עניו היו אדומות ונפוחות מה שמראה שהוא בכה הרבה
"מ.ה?"שאלתי בגמגום ובעלתי רוק
"אני צריך לנסוע לאה"'ב לניתוח"הוא אמר ,ושמעו בקולו שהוא היה עצוב ושבור ואני,אני הייתי יותר שבורה
"מתי אתה נוסע""שאלתי והורדתי את ראשי לרצפה
"היום בלילה"הוא אמר בקול חלש
"בבקשה אל תלך"אמרתי בקול חנוק דמעות
"אלי…"הוא אמר ושם את הידו אל גבי
"אני יעשה את הניתוח ויחזור,הכול יהיה בסדר אני מבטיח…"
*
שמעי את הפאלפון שלי מצלצל ,
"הלו"אמרתי
"אלי?"שמעתי בצד השני
"כן,מה קרה?"שאלתי
"זאת …זאת אמא של שון,שון לא שרד את הניתוח "היא אמרה בקול עצוב ,הפאלפון נפל מידי ,הייתי בשוק ,הדמעות ירדו וירדו ולא הפסיקו ,איבדתי אותו והפעם לתמיד…
*
הלוויה נגמרה וכולם הלכו
"אלי את באה"אימי שאלה,
"לא תלכו ,אני יבוא מאוחר יותר "אמרתי היא הנהנה ונכנסה לאוטו ,
התיישבתי ליד הקבר שלו
"אז זהו?ככה זה נגמר?"שאלתי לחלל הריק
"אני באמת לא יוכל לראות אותך יותר?,אני לא יוכל לראות יותר את החיוך שלך?,את הפנים שלך?,להרגיש את המגע שלך?.
אני אוהבת אותך ואני בחיים לא ישכח אותך,
למה?למה עזבת אותי ככה?למה השארת אותי לבד?,
,כול מה שנשאר לי זה ההד שלך,הצל שלך,
אמרת לי שתחזור,אמרת שהכול יהיה בסדר
אתה הבטחת…"