שכנים/ פרק 1 ( סורי שנטשתי)
פתחתי את התריס. ראיתי שגם ג'וש פותח אותו.
ג'וש הוא השכן שלי מהבניין ממול, אנחנו ידידים מאוד טובים.
הוא בלונדיני- כך גם אני, יש לו עיניים כחולות- גם לי.
שלפנו את החוברות בריסטולים שמתחת למיטותינו ולקחנו לורדים. הוא החל כותב על הדף הראשון ואז סובב את החוברת לעברי:
'נו… מתרגשת לקראת היום הגדול מחר, טיילור?'
כתבתח על הדף שלי תשובה וסובבתי לעברו את החוברת:
'בשבילך- ברור. מה לי יש לעשות? לנגן בתזמורת?' ועשיתי לו פרצוף של "נו, באמת"
הוא כתב במהירות וסובב:
'אוי, נו, טיילור! זה תפקיד חשוב! את מנגנת את המנון בית הספר :)!'
'אויש, ג'וש… אתה יודע שלחברה שלך יש תפקיד הרבה יותר… איך להגדיר את זה? של "מקובלים". היא מעודדת! נגנת בתזמורת זה לחנונים :(!'
'אני יודע שאת תהיי מושלמת. את הבת היחידה שאני מכיר שעדיין נראית טוב בתלבושת הזו..' גיחך.
'תודה, באמת!'
'זו הייתה מחמאה, את יודעת!' הוא לא כעס.
'אה, באמת? להיראות טוב בתלבושת המוזרה הזו, זו מחמאה?!' כתבתי ושנינו התפקענו מצחוק.
'אנחנו נשחק משחק גמר… אני מקווה שננצח..'
'אתה שחקן פוטבול מעולה, ג'וש. אני בטוחה שתנצחו.'
'שמעתי גם שמביאים לבוש חדש לנגניות התזמורת, לכבוד המאורע החשוב. ניקול סיפרה לי'
'אני בכלל לא מתפלאת שהיא זו שעידכנה אותך בשמועות המגוחכות האלה… שהמורה ציפי תרשה לנו ללבטש תלבושת חדשה?!'
'לא, אני רציני! את יודעת שאבא של ניקול מקורב למנהל!' כתב והביט בי במבט שכל פעם מחדש ממיס אותי.
'טוב' נכנעתי, היות וטיעונו היה די הגיוני 'נראה כבר מחר. לילה טוב' שלחתי לו נשיקה באוויר והוא עשה תנועת ידיים כאילו הוא תופס אותה. צחקקתי.
'לילה טוב' ולפתע נדמה שרצה להוסיף משהו, אך התחרט וסגר את התריס. הפעם הוא היה זה שסיים את השיחה.
ידעתי שהתריס שלו סגור, אך בכל זאת המשכתי לכתוב 'אני אוהבת אותך' וסובבתי לעבר התריס הסגור.
לאחר כמה שניות תלשתי את הדף וקימטתי אותו. יש לי בערך עוד כמה מליונים כאלה.
אני אוהבת את ג'וש מאז ומעולם, אני חושבת. אנחנו חברי ילדות, אבל מה הסיכויים שהוא יתאהב בי? אני אענה לכם- אין סיכוי.
הוא מקובל, ואני? אני מהנורמלים, מהממוצעים. סוג של. חנונית, אולי? אני לא יודעת איך להסביר! חוץ מזה יש לו את ניקול, והוא אוהב אותה. נראה לי.
הנה. עבר עוד ערב בו לא הספקתי לאמר לו שאני אוהבת אותו.
עוד ערב בו לא אמרתי לו שניקול בוגדת בו.
הורדתי את משקפי ההיפסטר שלי. אלו מן משקפיים ליופי, לא לראייה או קריאה. הם בעלי מסגרת שחורה ועבה, לרב, ויש להן עדשות פלסטיק שקופות ושטוחות- שזה כמו לראות דרך זכוכית.
הנחתי אותן על המיטה שלי, ופשוט… איך לאמר את זה?
התפרעתי על המיטה, כמו משוגעת, שרה עם המשקפת/ מקרופון.
הייתי במצב של פריקת אנרגיות… משתוללת ונהנת בכל פעם בה אני קופצת על המיטה או בפעמים בהן אני עושה פרצופים למראה.
כיביתי את האור ואט אט, בדרך פלא, נעצמו עיני ושקעתי לשניה עמוקה וארוכה..
תגובות (2)
תמשיכי!!!!!!!!!!!!!
תגובה וממשיכה <3
כנראה פרסמתי מאוחר מדי… ( 02:00 בבוקר !!! )