מישהו לאהוב-פרק ראשון
היא הביטה בתמונה הישנה, התמונה שלו.
הנה זה שוב חוזר, הנה הדמעות שוב עולות.
כמה היה חסר לה.. כמה רצתה אותו שוב לצידה.
לפתע כל הדברים הקטנים שעשו ביחד.. את הכול היא רצתה בחזרה.
\"אח קטן..\" היא לחשה, בעוד הדמעות, אט אט זולגות על לחיה.
היא רצתה שוב לשמוע את קולו המתוק, קולו המתנגן.
היא רצתה שוב שיקפוץ עליה מאחורה, וישאל אותה בצחקוק \"מי אני?\", כפי שנהג לעשות בכל יום.
\"רז\" שמעה קול מאחוריה, היא הסתובבה, והביטה בפניו של אחיה הגדול, רן.
\"אני מתגעגעת לרון\" לחשה, הדמעות עדיין זולגות על לחייה.
רן חיבק אותה בידיו, חיבוק חם ואוהב, חיבוק של אח גדול.
היא הניחה את ראשה על כתפו, עיניה דומעות.
\"אני לא מאמינה שעברה כבר שנה..\" לחשה בשקט, קולה רועד מעט.
\"אני לא מאמין שהוא היה רק בן 5..\" אמר רן בעצב.
\"הוא לא הספיק כלום מהחיים שלו..\" בכתה רז, גופה רועד מהבכי.
\"המחלה הארורה הזאת..\" אמר רן בכעס.
\"בוא.. אנחנו צריכים ללכת לאזכרה\" לחשה, והתחילה הולכת אל עבר רכבו של רן, והוא אחריה.
—-
כולם בכו, כולם אהבו את הילד החייכן והמתוק הנקרא רון.
ילד מלא שמחת חיים, עם חיוך של מלאך.
\"רון.. אתה תמיד תהיה בלב שלנו\" אמה של רז ורון סיימה לנאום, והתחילה הולכת את עבר ילדיה.
רז חיבקה אותה בחוזקה, מלטפת את ראשה, מנסה להרגיע את אמה הבוכה.
\"אמא.. אני בטוחה שהוא יושב שם למעלה, ורואה כמה אנחנו מתגעגעים אליו\" לחשה רז באוזנה, מחייכת אליה חיוך מנחם מבעד לדמעות.
\"רק כמה חבל שהוא לא כאן איתנו.. והכול.. הכול בגלל המחלה הארורה הזאת!\" אמרה בכעס אמה וקרסה על ילדתה בבכי מר.
רן חיבק את אמו, משאיר אותה יציבה.
באותו הרגע רז לא יכלה יותר, היא לא יכלה להיות במקום הזה.
היא ידעה שרון היה רוצה שכולם יזכרו אותו לטובה, בחיוך, לא בבכי מר ובתסכול.
רז לקחה את רגליה והלכה, אינה יודעת לאן.
היא רצה ברחובות , עוברת מרחוב לרחוב, עוברת בין אנשים, דוחפת אותם בגסות רוח.
מדי פעם הייתה ממלמלת \"מצטערת\" וממשיכה לרוץ, בפעמים אחרות ספגה את נזיפות האנשים בשקט.
אחריי חצי שעה של ריצה, והמון נזיפות מעצבנות, הגיעה אל המקום שלה, אל חוף הים.
תגובות (0)