מצאתי שם!!:ברזל סטיגאי פרק 6

דניאל נשמה עמוק, וצעדה אל הטירה. בכניסה עמדו שני שלדים שעמדו על המשמר, אוחזים בחרבות שלופות. "מי זה מעז להגיע לארמונו של.." השלדים השפילו את מבטם על דניאל, וקרקשו בפחד. הם פתחו את שער הטירה, וחשפו אותה: מבוך ענק של מסדרונות מעוטרים אבני חן, שבו שוטטו שלדים ורוחות. אחד המסדרונות זהר באור קלוש. דניאל צעדה לכיוונו, מלווה בצלילי השלדים המקרקשים הלוך ושוב במסדרונות הטירה. המסדרון היה מעוטר באבני חן שנות, בגדלים שונים. החל באבנים זעירות כחיפושית, וכלה באבנים שהיו בגודל של דאנקנה (שעתה כבר היתה באורך חצי מטר, וברוחב של עשרה סנטימטרים). בזמן שהלכה במסדרון הבחינה דניאל בפניות שונות, שרגעים ספורים לאחר מכן, לא היו שם. דניאל מילמלה לעצמה, "אין ספק שאבא'לה היקר אוהב מבקרים." היא צעדה עד לקצה המסדרון, והרכינה את ראשה. ההיכל הגדול היה מלא מנורות נטולות להבה, ועשוי מאבן "מון סטון" שזהרה בצבעים שונים. ושם, חיכה לה אביה. כהרגלו, לבוש בבגדיו השחורים עשויים נשמות מעונות. הרשו לי לומר, שאני סבורה שלא כמו כל חצוי שיצא לו להיתקל בהאדס, היא לא *חשבה על תחתוניו. הוא היה גבוה, חיוור, ומעורר כבוד. אך כמו תמיד, דניאל הרימה את ראשה. כעט, גם היא נראתה מעורררת כבוד ופחד, כי שלא כמו אחרים, היא לא התרפסה בפני האדס ,ולמעשה, לא הפגינה שום יחס מיוחד. " ערב טוב לך." אמר אביה, וקולו הידהד הלוך ושוב באולם. "האם זאת ה… לטאה שלך? היא לא נראית פיקחית במיוחד." דאנקנה התפתלה במקומה, ותחושת זעם קלה הגיעה וצפה אל תוך מוחה, אך היא הניחה לה לשקוע. "אני אינטליגנטית בדיוק כמוך, הלורד." נהמה דאנקנה בתוך מוחו של האדס. "נו?" שאל האדס, שלא התרגש כלל. "האם את מוכנה?" דניאל זעה במקומה, ודאנקנה, שרתחה מזעם (פשוטו כמשמעו) נכרכה סביב גופה, מעלה אדים מניחיריה. "חכי חכי," לחשה בזעם במוחה של דניאל בלבד, "הוא עוד יראה לטאות…" דניאל נהמה במוחה, "שתקי!" אך מבחוץ נראתה שלווה לחלוטין. "יש לי משימה עבורך," אמר האדס, וקם מהכיסא שלו "ועבור ה… לטאה שלך." הוא חייך חיוך קטן, שהיה נראה מזויע. "את מבינה, אחי האהוב זאוס, השאיר את ה…" הוא הסתכל על מנורה אחת, והעיף אותה הצידה "תיבה שלו אצלי, ומישהו גנב אותה. אני צריך שתביאי אותה." דניאל נשנקה, "תיבת פנדורה?!" צווחה, ואז חזרה לקולה הרגיל. "לכבוד הוא לי." הוא העיף אליה מפה שריחפה על אחת המנורות, ונראתה עתיקה כמו האדס עצמו. "בהצלחה, בתי."