בקרקעית הים
בקרקעית הים ישנם אוצרות. אוצרות נפשיים.
אוצרות שאתם לא מודעים שזרקתם.
בקרקעית הים יש תקווה של ילד קטן לכך שהוריו יוכלו להתגאות בו,
נערה מתבגרת שזרקה את אמונה באנשים, אחת שנפגעה כל כך הרבה
איש מבוגר שזרק את התקווה לאהבת אמת, הוא בחיים לא הרגיש שמישהו מסוגל לאהוב אותו
אם חד הורית לשתי בנות שהבינה שלא תוכל להשאיר אותן קטנות ותמימות לנצח
הקרקעית הים יושבת אני, נערה מתבגרת שהבינה שהעולם הוא מקום כל כך מיוחד ומלא באנשים איומים, נרקיסיסטיים, שאי אפשר לסמוך על אף אחד…
שתמיד אנשים ינצלו אותך לאינטרסים שלהם, ושאין באמת מישהו שמסוגל לאהוב אותך ללא תנאים או להיות איתך באמת כי הוא רוצה להיות איתך.
הבנתי שאין כזה דבר אהבה, לא לפחות כמו שאני רואה אותה. ושהעולם על כל גווני הקשת שהוא מפיץ הוא עולם אפל. שהבינה בהיותה בת 6 שהמפלצות האמיתיות הן לא אלו שרואים בסרטים אלה עם השיניים החדות והמראה המאיים, אלה הן נמצאות ביננו, ממש מתחת לאף.
תגובות (2)
את כותבת בצורה מאוד ברורה את מה שאת מרגישה.
אולי תופתעי לגלות שגם לי עולות מחשבות כאלו ולעוד הרבה אנשים.
התקווה תמיד עוזרת להתמודד עם הכל כי בלי תקווה את תתמוטטי
אני לא מבינה.. את מתחברת לזה שאני כותבת בצורה ברורה או שאת סולדת מזה?
אני לא מופתעת לגלות שיש עוד אנשים שחושבים כמוני אני פשוט לא מכירה כאלה