החיים הרגילים של נערה בגילי- 19-20!

-נקודת מבט של גאלה-
הגענו לבית של סבא וסבתא, אם אפשר בכלל לקרוא לו בית, בואו נגיד אחוזה ענקית של חמש קומות כולל עליית גג.
העליית גג, היא מקום בו סבתא אמה וסבא ג׳לום, לא מרשים לעלות אליו, וגם אם נרצה לא נוכל, העליית גג נעולה.
יש לי רק זיכרון אחד מעליית הגג, זהו הזיכרון בו ההורים שלי נרצחו, הם נרצחו בעליית הגג, אני הייתי למעלה מתחת לספה, אני ודני שיחקנו מחבואים, כשהיינו בני שנתיים היינו גאונים.
התחבאתי מדני, ואז ההורים שלי רצו למעלה, וסגרו את הדלת, המפתח היה אצל סבא ג׳לום, הוא לא מרשה שיגעו במפתחות של הבית.
אנשים מנופחים, נכנסו לחדר, הם לקחו סכינים, שניים ליתר דיוק ותקעו אותם ישירות בלב של ההורים שלי.
היה להם סמל על הכתף סמל שלא אשכח לעולם, הסמל שראיתי היום במחסן בית הספר על הקיר.
סמל של נחש אדום, בעל שני ראשים אשר פותח את פיותיו.
עצמתי את עיניי וזיכרון נוסף היכה בי, איש אחד היה שם אם טבעת זהב האיש שתקע את הסכינים בלב של הורי.
טבעת זהב, אם סמל קטן בפנים, האות נ, אשר אותה עוטף נחש, נחש קטן אדום.
אני ודני עלינו בשלושת המדרגות המובילות לדלת הכניסה,דני דפק על הדלת, וסבתא אמה פתחה לנו את הדלת.
היא נראתה מופתעת, אבל חיבקה אותנו חזק.
"אין.. אוויר.." דני אמר, סבתא אמה עזבה אותו, ואמרה, "נהייתה שובב, אה?", גיכחתי ואמרתי "הוא תמיד היה כזה".
סבתא אמה הסתכלה עלי ואמרה,"נהיית חתיכה ילדתי!", קרצה לי, צחקנו.
"יופי סבתא, יופי.. עכשיו יש לה חבר אז…" אמר דני, הסתכלתי עליו במבט רוצח, סבתא הרימה גבות, ומאחורייה עמדה נירה ושמעה גם.
"מי זה?" התפרצה פתאום נירה, חייכתי ואמרתי "זה דור", היא הביטה בי בעיניים גדולות, ואמרה "דור? כאילו אני מתה עליו פשוט.. הוא… יש לו כבר… עיזבו".
הסתכלתי עליה, נכנסתי לבית, והיא הלכה מטבח, אני אחריה.
"מה יש לו כבר?" שאלתי, דודה נירה לא ענתה,אוקיי הגיע הזמן להשתמש בנשק הסודי.
"מה יש לו דודה נירה?" שאלתי בחיוך שטני, היא הסתובבה אלי ואמרה "אני אגיד לך אבל אל תגידי לאף אחד אני הבטחתי לו", הינהנתי כהבטחה.
היא התיישבה על כיסא גבוה כמו בברים, שעמד במטבח, והתחילה, "אני ודור דיברנו בלילה שהוא ודינה הגיעו לישון אצלינו..".
"הוא אמר שיש לו חברה חדשה! אמרתי לו מזל טוב, והוא אמר שהוא אוהב אותה יותר מהחיים שלו, ואני אמרתי שהוא מגזים, הוא אמר שהוא אפילו טיפה לא מגזים,
הוא אמר שהם כבר שנה ביחד, והיא סיפרה לו שהיא בגדה בו בלילה שהיה להם שנה, אז הוא הבטיח שהוא ינקום בה על זה עם מישהי אחרת…." גמרה.
בשלב הזה כבר עמדו לי דמעות בעיניים, הן פרצו, הלכתי לחדר שלי, לא סיפרתי אבל אנחנו תמיד גרנו אצל סבא וסבתא, אז זה סוג של בית ראשון שלי, והבית של דודה נירה הוא הבית השני שלי.
שכבתי על מיטת העץ, דני נכנס לחדר שלי בסערה ושאל, "מה קרה? למה את בוכה?" עניתי לו בוכה בלי סוף, "בגלל.. החבר הזה… . שלך…." הוא הביט בי לא מבין.
מחיתי את הדמעות מעיניי ואמרתי "חבר שלך איתי רק כדי לנקום בחברה שלו, שבגדה בו כשהיה להם שנה ביחד" הסברתי את עצמי.
הוא הביט במשהו במבט רוצח, הבנתי על מה הוא חושב, "דני לא.. אנחנו נבוא לפנימייה ואני אפתור הכול בעצמי", אמרתי ודמעות נוספות פרצו מעיניי.
הוא חיבק אותי חזק וענה לי, "אחות, את תיהיה בסדר אל תדאגי…." הינהנתי והתנתקתי מהחיבוק.
חשבתי עכשיו על סמל הנחש, ראיתי את הסמל שבטבעת על האגרטל בסלון…. אני צריכה לגלות מי רצח את ההורים שלי.
קמתי מהמיטה, דני הביט בי לא מבין, עניתי "אני הולכת לפנימייה תשאר פה אם סבא, סבתא ונירה".
לקחתי את תיק האדידס שלי, שמתי על הגב, הסתכלתי במראה למזלי, שמתי איפור עמיד במים, ככה שהוא היה מושלם.
יצאתי מהר מהאחוזה,לכיוון הפנימייה.
נכנסתי דרך הדלת השקופה, כמעט כל הילדים היו שם אם מזוודות, כנראה גם נוסעים להורים שלהם, רק ג׳ורג׳ היה בלי, הוא נפרד מאור.
ראיתי את דור, התחבאתי מאחורי העציץ שעומד בכניסה, הוא הלך עם טלפון ודיבר עם מישהו, במקרה הזה מישהי.
"כן מותק, אני בא אלייך, יש לי מלא דברים לספר לך, אהבה שלי, כן, כן טוב ביי, נשיקה ענקית ביי".
דור יצא החוצה ואני אחריו, קראתי לו, "זה נגמר".
הוא הסתובב בהרמת גבה, כל מי שהיה בחוץ ובפנים הסתכל עלינו.
"כן זה נגמר, משתמש בי כדי לפגוע בחברה שלך? אל תנשום לכיוון שלי יותר" הודעתי הסתובבתי לכיוון המבנה.
דור צעק, "את לא יכולה להיפרד ממני.. אני זה שנפרד מבנות", חייכתי לעצמי ועניתי לו בצעקה, לא מסתובבת לאחור, " תתפלא!!!".
הלכתי לחדר שלי, עוברת את כל התלמידים שמסתכלים עלי עם עיניים ופה פעורים, פשוט חייכתי אליהם.
הגעתי לחדר, פרקתי את התיק שלי,והוצאתי את התמונה של ההורים שלי.
התיישבתי על המיטה, מסתכלת על התמונה שבהיתי ובחנתי אותה פעמים רבות בעבר.
עכשיו הבחנתי בפרט נוסף, צמצמתי עיניים, סמל על השמיכות שלי ושל דני, בהם שכבנו בתמונה הזו.
הסמל היה הנחש, הנחש האדום, שהיה על כתפייהם של האנשים ש…. רצחו את הורי.
נראה לי שאני הוזה.
על הכתף של האיש הנחש לא חייך כשפער את פיותיו, אבל עכשיו על השמיכה הנחש חייך.
ניערתי את ראשי במהירות, אני בטוח חולמת.
עצמתי את עיניי ונפלתי אחורה על המיטה בתשישות, השעה רק 18:09 ואני כבר עייפה,נרדמתי.