החיים הרגילים של נערה בגילי- פרק 16!

-נקודת מבט של גאלה-
איזה סתומה אני!!!
כל הנשיקות קרו בגללי, לא הייתי צריכה להשתיק אותו אז במשרד המנהל, בעצם כן הייתי צריכה אחרת היינו שנינו מקבלים עונש כפול.
כל המחשבות התבלגנו בראשי כשהלכתי במבנה הפנימייה, ככה שלא שמתי לב והתנגשתי במישהו.
הרמתי את מבטי למעלה, וגיליתי את אור.
הוא הושיט לי יד, נאחזתי בה וקמתי, "תודה" אמרתי, הוא ענה לי "חופשי רק פעם הבאה, ס'תכלי לאן את הולכת".
הינהנתי, פניתי ללכת, אך קולו עצר אותי, "ראית את ג'ורג'?", ראשי התרוצץ ממחשבות על ג'ורג', אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו.
"כן" עניתי, אור היסתכל עלי במבט שואל ובהרמת גבה, חייכתי אליו ואמרתי, "באולם האירועים", הוא הינהן, אמר תודה והלך.
פניתי לכיוון חדרי, פתחתי את הדלת החומה, וגיליתי את החדר מלא, וכשאני אומרת מלא אני מתכוונת ל:
דינה
דנה
דני
דור
והחנון מקודם
ניגשתי אל החנון ושאלתי איך קוראים לו, הוא ענה "דרווין".
"שם יפה" אמרתי וחייכתי אליו, דור ראה אותי ורץ אלי, "קרה משהו עם ג'ורג'? אם כן אני אהרוג אותו", גיחכתי וחייכתי, עניתי לדור "לא קרה כלום, הכול בסדר" והשתעלתי קלות.
הוא הרים גבה, לא ידעתי מה לענות, גם אני הייתי מופתעת, למה אני משתעלת? "אהה זה ברור, הקור בחוץ, ואני מסתובבת עם קצר", אמרתי.
דור חייך, ואמר, "לכי למיטה, התכסי בשמיכה", דינה התערבה בשיחה ואמרה, "אני אעשה תה", דנה הצטרפה "אני אעזור לך, את צריכה לשים בתה דבש ולימון", דני התערב, "ואני, דור ודרווין, פשוט נלך מפה, תרגישי טוב אחות", ונתן לי נשיקה במצח.
דור נתן לי נשיקה רכה על השפתיים, נפרדתי מכולם, דינה נשארה בחדר עם דנה והחלטנו, שהן נשארות פה להשגיח עלי, למקרה שבלילה יקרה משהו.
היתכסתי בשמיכה, שתיתי את התה עם הלימון והדבש שדינה ודנה הכינו לי, ונרדמתי, עם מיליון מחשבות בראש על מישהו ספציפי, ג'ורג'.
קמתי, השתעלתי, והערתי את דינה ודנה, "השיעול נהיה יותר גרוע, את נשארת פה" הודיעה דנה, דינה הינהנה לדבריה, "אין מצב שאת הולכת לאנשהו במצבך".
חייכתי, הן החברות הכי טובות בעולם, דינה קמה, לקחה את מד החום מהמיגרה שבשולחן, שמה לי בפה, וחיכינו שתי דקות.
הוא צפצף, היא הוציאה אותו מפי, "39.2, את נשארת פה" הודיעה, דנה שמה לי מגבת חמה על המצח והכינה לי תה שגמרתי בשנייה.
דנה אמרה, "גאלוש, אנחנו צריכות ללכת לבית ספר, את תיסתדרי נכון?", הינהנתי לדבריה,שיערה הג'ינג'י זהר לאור השמש.
הן יצאו מהחדר והשאירו אותי בדד, לבד ובדד, ת'אמת? זה אותו הדבר בערך, לא בערך אלא לגמרי.
נימנמתי קלות והתעוררתי, כשהרגשתי שמישהו דופק בדלת, היסתכלתי על השעון והשעה היתה רק 9:15, אמרתי בקול צרוד וחלש "פתוח".
בדלת עמד ג'ורג', עם מבט דואג על פניו, הוא סגר את הדלת, והתקדם לכיוון מיטתי, "את בסדר?" שאל בלחש, הינהנתי.
שמחתי שהוא הגיע הוא מעצבן אותי, וזה עושה לי הרגשה נעימה, רק ממחשבה על כך, חיוך התפרס על פני.
הוא רכן לעברי ולחש, "אל תדאגי, את תיהיי בסדר" וחייך חיוך רך ומדהים, חייכתי חזרה ונישקתי אותו בלחי.
הוא חייך עוד יותר, ונישק על שפתיי, "אני הלכתי, תרגישי טוב" אמר ויצא מהחדר.
אני בטוחה שממש עכשיו מרוח לי חיוך אידיוטי על הפנים.