קשיי התבגרות.. (פרק 1)

פרק 1
אוף! אוף! זהו נשבר לי ממך! כמה עוד את יכולה לחפור לי? יש לי מחר יומולדת! יש לי מחר יומולדת! עם כל הכבוד שמחר תהיה בת שמונה לכי לחפור למישהו אחר! אבל אלונה…קראה מיכל בלי אבל מיכל החוצה!אמרתי. ומיכל פנתה בעצב לחדרה. הרגשתי שהייתי קצת נוקשה כלפיה אבל כאב לי הראש ולא שכחתי את המופע של חוג הדרמה . אני כ"כ חוששת שלא אזכור את הטקסט הארוך שקבילת בגלל תפקידי כדמות ראשית.
החלתי בחזרות אך לפני שהספקתי להוציא הגה מפי שמעתי את צלצול הטלפון אחי צחי ענה וקרא אלונה בשבילך אלונה !נאנחתי. לקחתי את הטלפון מידו של צחי ועניתי. הלו? אלונה מה קורה זאת לירון. היי לירון אצלי הכול מצוין חוץ מדבר אחד כמו כל פעם אחותי! אחותך? לירון קראה, מה קרה לאחותך לא הבנתי? לא י'סתומה עניתי אחותי הקטנה כמו כל פעם חופרת לי ומוציאה אותי מדעתי! אהה עכשיו הבנתי.. לירון ענתה.נו.. אז מה קרה?
יש לה מחר יום הולדת אז התחשק לה לדעת שאת היום הזה לא אשכח עד סוף ימי חיי! ונראה לי שהיא דווקא הצליחה.. התרגזתי.זה העניין? בגלל זה כל הסיפור? אל תהיה רעה! היא קטנה ממך בחמש שנים! מה היא מבינה?לירון ענתה וגרמה לי לנקיפות מצפון. טוב.. טוב אולי הייתי קצת רעה אליה אבל מה אני אעשה? מתפוצץ לי הראש ויש לי את המופע ויש עוד יומיים מבחן בלשון אוף! כמה דברים יש לי על הראש וכמה זמן יש לי לבצע אותם !נאנחתי. תרגעי..ענתה לירון ובאמת הצליחה מעט להרגיע אותי. אני אעזור לך במה שתצטרכי אנחנו יכולות ללמוד היום למבחן בלשון כי מחר יש לאחותך יום הולדת… כן לא שחכתי ..צחקתי. טוב אז.. מתי נוח לך?שאלתי. אמ.. עכשיו! ההורים שלי בקניות אחותי הלכה לישון אצל חברה ואחי בעבודה אז.. הבית ריק.ענתה. טוב אז אני באה.קראתי. אז יאלה אני מחכה לך ביי.ענתה לירון. ביי אמרתי וניתקתי. פשטתי את כותנת הפיג'מה שלי ולבשתי בחטף מכנסיי ג'ינס וחולצה והלכתי לאימי שאפתה במטבח. אמרתי בחטף: אימא אני אצל לירון אני אחזור יותר מאוחר .אימי רק הנהנה והמשיכה להשגיח בשבע עיניים על העוגיות שלא יישרפו. כשהגעתי לביתה של לירון למדנו ודיברנו ועבר לו הזמן כאשר הרצון לעשות חזרות למופע פרח מראשי ושחכתי שעדיין לא קניתי למיכל מתנה ליום הולדתה. כשהגעתי חזרה לביתי נזכרתי בכל הדברים שעליי לבצע ונאנחתי. אוף! אני לא מאמינה ששחכתי! מה אני אמורה לעשות עכשיו? בעייפות מרובה ניגשתי להכין מערכת למחר והופתעתי לגלות שיש לי שיעורים בחשבון אמרתי לעצמי למה? למה זה קורה תמיד רק לי? אוף!אני שונאת בית ספר ,שונאת לימודים,שונאת מורים!! וישבתי באילוץ מוחלט בשולחן הכתיבה והתחלתי לפתור משוואות עצרתי לרגע ואמרתי לעצמי אוף! אני מתחילה לראות רק מספרים ומשוואות! אני מרגישה שכל עולמי חרב עליי! אמרתי ונרדמתי על שולחן הכתיבה.למחרת קמתי בשעה שבע וחצי.הסתכלתי בשעון וצווחתי מהההה?! השיעור הראשון מתחיל בשמונה! צרחתי.נזכרתי שלא סיימתי את השיעורים ושהמערכת שלי עדיין לא מוכנה.נאנחתי. עשיתי בחטף את המערכת שטפתי פנים, צחצחתי שיניים, התלבשתי וישבתי בחוסר חשק מוחלט לעשות את השיעורים אבל בגלל הלחץ המרובה ששרר עליי בקושי עשתי תרגיל אחד .סגרתי את מחברתי ואמרתי טוב, גם אם ארצה מאוד לא אספיק לעשות את כל השיעורים.! האלה הכנסתי את המחברת לתיק בתקווה שהמורה לא תבדוק מחברת החשבון שלי ותגלה שמה שיש שם זה.. טוב אפשר להגיד שתגלה את מה שאין שם..
כשהגעתי לכיתה לא הופתעתי לגלות שלמורה התחשק דווקא היום לבדוק את מצב הילדים והספקם בשיעורי חשבון (נו מה?ברור שזה קרה!כמו חוק מרפי זה היה) המורה בדקה מחברות לפי סדר מקומות הישיבה אני ישבתי בשולחן האחרון יחד עם שובל וכאשר הגיעה המורה לבדוק את המחברות של אותו הטור שבה אני יושבת הופתעתי לגלות שהצלצול הגואל נשמע!(זה לא היה מובן מאליו!) המורה הודיעה שבשיעור הבא תבדוק את המחברות של יתר הילדים שלא הספיקה לבדוק להם את המחברות שמחתי עד מאוד ואמרתי אולי לא הכול כזה נורא חייכתי ויצאתי להפסקה עם סיפוק רב ובשביעות רצון.