עיירת רוזוולד פרק 3 קצרצר, סליחה

"נו, אלו היו יכולים להיות צהריים טובים אם לא הייתי אמורה לעבוד איתכן." אמרה לנו ריי ברגע שיצאנו מבית הספר, המורה שחררה אותנו מיד אחרי השיעור הראשון והיילי רצתה שנתחיל לחקור ממש עכשיו.
"זה הדדי ילדה. אולי את רוצה שנעשה את העבודה לבד ונצרף אותך אליה בלי שתעשי כלום?" שאלה ליסה את ריי.
"נראה לך?! את יודעת כמה סודות אפלים אני אוכל לגלות בעבודה הזאת?! העיירה שלנו היא מסתורית ועתיקה יותר ממה שאתם רואים למראית עין, אם תחפשו עמוק יותר תוכלו למצוא דברים מלהיבים! קללות עתיקות! טרור משוטט ברחובות העיירה! אני בטוח עושה את העבודה, ובואו נתחיל אותה ממש עכשיו." אמרה ריי, הבטתי בחשש בליסה אבל היא רק נאנחה ואמרה: "נו טוב."
"אני הולכת, אני צריכה לעשות משהו." אמרה ריי וברחה מאיתנו, הבטתי בליסה ובהיילי.
"ילדה מוזרה." מלמלתי והן הסכימו איתי.
עמדנו כמעט חמש דקות בשקט עד ששמענו צרחות, הן היו חזקות ולא אנושיות.
"ילדים, מהר פנימה!" השומר יצא מבית הספר ורץ אלינו, הוא אסף את כל הילדים שעדיין לא התרחקו יותר מדי מבית הספר והכניס את כולנו פנימה.
"מה קרה?!" היילי נראתה מבוהלת, היא הביטה בשומר באימה.
"תסתכלו!" הוא הצביע על מסך הטלוויזיה שהיה תלוי בבקתה שלו, הבטתי במסך בלי להבין מה אני רואה.
"תושבי רוזוולד, אנא אל תיבהלו! הישארו בבתים שלכם ותנו למשטרה לטפל בבעיה!" הראו את ראש העיירה יושב במשרדו, הוא נראה לחוץ אבל קולו היה רגוע.
"הידיעות על הרצח בחנות ההמבורגרים ממשיכות להגיע, אנשים שעברו ברחוב מספרים שראו נערה נכנסת לחנות ההמבורגרים, היא לבשה מסכת גז וברדס שחור, כפפות וגלימה ארוכה שחורה. שתי דקות לאחר שנכנסה נשמעו הצעקות והדם התחיל לנזול מהחנות." התמונות התחלפו וראו את חנות ההמבורגרים שבמרחק שני רחובות מאיתנו, בכיוון שאליו נעלמה ריי, דברים התחילו להיתקשר בראשי.
"זאת ריי!" צעקתי.
"ריי? מה פתאום. היא מוזרה אבל היא לא רוצחת." אמר השומר, הטלוויזיה המשיכה לשדר תמונות מזירת הפשע, ראיתי את אבא שלי והשוטרים האחרים משתופפים מאחורי מכונית משטרה, צחוק של ילדה קטנה נשמע.
"זאת בטוח ריי!" אמרתי, לא מוותרת.
"זו לא ריי!" צעקו עלי כולם, לא הבנתי למה קשה להם כל כך להבין את הדבר הפשוט הזה.
"הדם הפסיק לנזול מתוך החנות, כוחות המשטרה מתכוונים לפרוץ פנימה." הקריין הודיע, ראו את נהר הדם שעד כה זרם מהחריץ הקטן שבין הדלת לרצפה מפסיק לנזול, השוטרים נעמדו והחלו לירות בדלת בבת אחת, אבא שלי התקרב ופרץ פנימה.
"אבא… הוא ימות!" צרחתי והתחלתי לבכות, הקריין השתתק, כל מה שראו זה את הדלת הפתוחה ואת השוטרים שהביטו פנימה באימה.
"רק גופות, החלון פתוח, הרוצחת בטח ברחה!" אבא שלי יצא החוצה, בריא ושלם.
על המסך הראו שוב את הקריין, הוא עמד ליד מכונית המשטרה ומאחוריו ראו את כל השוטרים נכנסים לתוך החנות שוב.
"תושבי רוזוולד מתבקשים להישאר במקום מוגן ולא לצאת לרחובות עד הודעה חדשה. ראש העיירה שלכם, מר פיבוטי, מודיע שכוחות המשטרה מטפלים בבעיה בכל כוחם והרוצחת תמצא ותוצא להורג מוקדם ככל האפשר, אנחנו נעבור לראיין את אחד השוטרים החדשים ביותר בתחנה שלנו, מר סבן, שלום ריק, אתה מוכן לספר לנו מי החשודה העיקרית?" הקריין ניגש אל אבא שלי וכיוון את המקרופון אליו.
"אנחנו עדיין לא הגענו לשלב הזה, אנחנו רק בודקים את זירת הפשע ברגעים אלו, מחר נוכל לענות על השאלה הזאת." אמר אבא שלי.
"תודה לך, ריק, ופה נסיים, ניפגש פה מחר בשבע בבוקר למהדורת חדשות נוספת ותשובות מריק." הטלוויזיה עברה לשדר פרסומות.
"איזה יום נפלא… כמה זמן נהיה פה?" שאלתי את כריס.
"ייתכן שעד מחר בבוקר…" היא נאנחה והתיישבה על הרצפה בתסכול, התיישבתי לידה והחלטתי לתפוס תנומה.
"חלומות פז…" מלמלתי ונרדמתי על כתפה של כריס.