החיים הרגילים של נערה בגילי- פרק 15!

-נקודת מבט של גאלה-
אוףףףף, עכשיו אני צריכה לעבוד איתו, באמת יופי.
הלכנו לכיוון הכיתה, נכנסנו, ונתנו למורה את הפתק שהמנהל נתן ברגע האחרון, ואמר לתת את הפתק למורה.
המורה קראה את תכולת הפתק, קמה מכיסאה ואמרה, "שינוי מקומות:
דינה ליד דרווין
דני ליד דור
דנה ליד אור
………. עוד כמה שמות
ג'ורג' ליד גאלה"
דור ודני קמו, כשהם בועטים את הכיסאות שלהם אחורה, "מה?!?!?!??!" הם צעקו, כל הכיתה הסתובבה אליהם, כולל המורה.
"כן, יש לכם בעיות? אז תצאו מהכיתה ואל תחזרו" אמרה המורה, הם הביטו אחד בשני, אמרו "סליחה", והתיישבו בשקט.
המורה אמרה לנו לשבת איפה שג'ורג' ישב קודם, התיישבתי ליד הקיר והוא בחוץ, היה לו שעון על היד, לחשתי לו "מתי היום נגמר?", הוא הסתובב אלי בחיוך, "למה? את רוצה לחזור על מה שהיה בחדר של המנהל?", שאל, גיכחתי וסובבתי את ראשי.
"עוד חמש דקות" נשמע קולו של ג'ורג', הסתובבתי אליו בחיוך ופני הביעו 'תודה', החזרתי את מבטי אל המורה, צלצול נשמע.
המורה יצאה ולא הביאה לנו שיעורים, קמתי מכיסאי, קוראת לג'ורג' שכבר הספיק להגיע לדלת הכיתה עם אור, "אתה בא?", הוא הינהן וניפרד מאור בחיבוק.
דור התקדם אלי ושאל, "לאן אתם הולכים?" ונתן לי נשיקה קצרה על השפתיים, "כן לאן באמת?" שאל דני שכבר הספיק להגיע אלינו.
"המנהל נתן לנו עונש, שאנחנו חייבים לארגן את אולם האירועים החדש, ואסור שאף אחד אחר יעזור" עניתי, נישקתי את דור וניפרדתי ממנו בחיבוק, גם מדני, דינה ודנה נפרדתי בחיבוק.
הלכתי עם ג'ורג' ללוקרים שלנו, ומה מסתבר? שהם אחד ליד השני.
ג'ורג' חייך ואמר, "לוקח פחות זמן", הינהנתי, מסתבר שגם הוא מקצר משפטים כמוני, זה יותר נוח.
פתחתי את הלוקר שלי, והנחתי בו את הספרים, הסתכלתי במערכת הקבוצות שלי, ולמזלי אין לי כלום היום.
סגרתי את הלוקר ואמרתי לג'ורג' יאללה בוא", הסתכלתי אל תוך עיניו הכחולות, ועיניו סרקו את פני.
התחלנו ללכת כשהוא מוביל, כי אני עדיין בקושי מכירה את המקום, ואין לי מושג איפה כל דבר אז ברור שאני צריכה עזרה.
הגענו לאולם, שהכול היה לבן.
הסתכלתי מסביב, לא היו רהיטים ולא כלום, היו רק דלי צבע רחב מימדים, ומברשות לצביעה גדולות.
היה גם סרבלים, לקחתי סרבל ונכנסתי לתוכו, ג'ורג' עשה כמוני.
פשוט לקחנו את מברשות הצבע, וטבלנו אותם בדלי הצבע, הצבע לא היה צבע, אלו היו צבעים רבים, מבהירים ועד כהים.
התקדמתי לטבול את המברשת שוב, לא ראיתי את ג'ורג' ובטעות, צבעתי לו את האף, ככה שהיה לו אף ציבעוני.
הוא הרים את מבטו אלי, חייכתי קלות, מתביישת ומחכה שיגיב, הוא רק ניגב את האף שלו וזהו.
מוזר.
פתאום הרגשתי שאני באוויר, אני מסתכלת למטה ואני מגלה את ג'ורג' מרים אותי על כתפיו, נכנסתי ללחץ "תוריד אותייייייייייייייי אני רצינית!!!!!" צעקתי.
הוא ניסה להבין, הוא הביט לעברי במבט שואל ואני עצמתי עיניים ואמרתי, בשקט "יש לי פחד גבהים".
אחרי שתי שניות, הרגשתי את עצמי עומדת על הריצפה, פתחתי את עיניי וגיליתי את ג'ורג' מסתכל עלי בעיניו, מתקרב לקיר וממשיך לצבוע.
לקחתי גם אני את המברשת ועזרתי לו לצבוע את הקיר.
צבענו את הקיר וכבר הגיע השעה 21:00 בלי ששמנו לב, הזמן עובר מהר כשנהנים, אה???
הורדנו את הסרבלים המלוכלכים, והסתכלנו בהתפארות על מה שצבענו, זה היה הדבר הכי מושלם שראיתי בחיים שלי.
ג'ורג' הוריד את חולצתו, וחשף שרירים, וקוביות, אני בהיתי בהם קצת, וג'ורג' כמובן, ראה את זה.
הוא התקרב אלי בלי החולצה, "רוצה לחזור על מה שהיה בחדר של המנהל?" שאל בחיוך, ונצמד לגופי.
גאלה תרגעי, הוא סתם מנסה לעשות איזה משהו, תזכרי יש לך חבר, שאת מאוהבת בו כבר הרבה מאוד זמן, אז תתאפסי על עצמך.
ניסיתי להתרחק, אבל הוא משך אותי אליו, מצמיד את גופו לשלי יותר, הוא הרכין את ראשו, ולחש לי באוזן, "לא אמרת שזה לא מנומס לבהות באנשים?", חייכתי.
הוא היסתכל אל תוך עיניי הירוקות, הוא העביר מבט אל שפתיי, מחכה לתשובה, על שתי השאלות.
הינהנתי.
הוא חייך חיוך גדול, תפס את פני ונישק אותי נשיקה גדולה, אני זרמתי, הוא תפס במותניי, מצמיד אותי אליו עוד יותר.
הבנתי מה אני עושה, התאפסתי על עצמי והתרחקתי ממנו, "אני לא יכולה, אני לא עושה את זה, אני לא בוגדת, יש לי חבר אני לא יכולה לנשק מישהו אחר" מילמלתי,ג'ורג' שמע ואמר "את לא יכולה לנשק מישהו אחר כי יש לך חבר, אבל אני יכול לנשק אותך כי לי" הוא התקדם ולחש לי באוזן, "אין חברה".
זזתי ממנו, "ג'ורג', זה לא קרה, כל הנשיקות האלה לא קרו, זה לא היה" הודעתי ויצאתי מהמבנה.