התעלומה המסטורית פרק 10

*למחרת*
התעוררתי בבוקר והבוס שלי התקשר אליי ואמר:
"שמע,אני רוצה דחוף שתגיע אליי למעבדה טוב?"
"טוב,אבל למה?" שאלתי
"כי אני צריך" הוא ענה בחיפזון וניתק
טוב,אז ככל הנראה אני צריך לבוא אליו,טוב………
התארגנתי,לקחתי איתי תיק קטן עם סנדויצ'ים סתם,למקרא שהבוס יהיה רעב והדבר היחיד שיהיה לו זה לחם חצי אכול.
התקשרתי בטלפון והזמנתי מונית.
כעבור 25 דקות הגעתי למעבדה.
"ברוך הבא!" הבוס אמר לי ולחץ את ידי לשלום.
"שלום לך,ועל מה זכיתי לראות אותך עם הבעת פנים כ"כ שמחה,קורנת אור?" שאלתי.
"אה…לא סתם! אני מאושר כי אתה זוכר שבתאריך הזה,מלפני 8 שנים,כשהיית בן 10 מצאתי אותך! אה זוכר?" הוא שאל.
"בטח שאני זוכר! איך אני יכול לא לזכור?" אמרתי בגיחוך.ונכנסתי למעבדה.
שעה 14:45
"בוס,מה אם במקרה ניטטה תתקשר ותשאל איפה אני?מה אני אענה לה אז?" שאלתי
"תאלתר משהוא" הוא ענה והמשיך בעיסוקיו השונים
שעה 15:00
הטלפון צלצל וראיתי על צג המסך שניטה מצלצלת אליי.
"הלו?"שאלתי
"הלו! רוי זה אתה?רוי איפה אתה? כ"כ דאגתי!" אמרה ניטה בקול של דאגה אמיתית
"אה….אני?…אני אצל דודים שלי,למה?" אני שאלתי בגמגום קל.
"לא פשוט חשבתי שאתה תהיה בבית," ענתה לי ניטה בתשובה חלקה.
"תגיד…אממ…למה אתה לא התקשרת אליי והודעת שאתה נוסע לדודים שלך?,זה היה חוסך לי דאגה." היא אמרה לי,(כנראה את האמת)
"אממ…..סליחה פעם הבאה אני אגיד לך" אמרתי לה.
"טוב בייי! ואגב מתי אתה חוזר?" היא שאלה אותו בנוסף
"אה? אה אני? שבוע הבא,למה?" עניתי ושאלתי
"סתם,ביי" היא אמרה וניתקה את הטלפון.
'ביי'