רגע אחרי של אחר.

חשבתי אם לוותר או לא.
אם להשאיר את הכל מאחור, לוותר ולהעמיד פנים שכלום לא קרה.
להכחיש.
אך לא הצלחתי…לא הצלחתי לשכוח,
כי הרי אני כל יום מקווה, כל יום מצפה שאולי היום תדפקי על דלת ביתי.
ולמרות שלא נותר בי עוד כוח,
אני מחזיק חזק באמונה הקלושה שאת תהיי איתי.
וקצת קשה לי לראות,
כשהשמיים שלי מלאי עננים אפורים,
מורידים מפל של דמעות,
השוטפות הכל אך לא זיכרונות.
ואת יודעת כמה אני מתגעגע לחיבוק שלך,
ואת יודעת כמה קשה לי בלעדייך.
אז אולי תחזרי?
אני זקוק לך כמו חמצן,
וכרגע אני בקושי מצליח לנשום…

וקצת קשה לי לעכל את המציאות הזאת,
רגע אחד את שלי, רגע אחרי של אחר.