אני והיא/שחור ולבן~פרק 60

אוקי אנשנושים,הפרק הזה יהיה פרק מיוחד,לא רגיל ולא צפוי! אז תשבו טוב טוב על הכיסא של המחשב תתנתקו מהעולם ותמשיכו לקרוא.. :)
~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פורים: אחרי שהיינו במקיף עם התחפושות,ואחרי שאכלנו פיצה בקניון,ואחרי שטיילנו בסיטי נכנסו אל הקניון (שוב)
"יש לי דה זה וו"אמר לידן
"חחחח מכוער אחד"אמר אושרי
"אח שלך מכוער"אמר וצחק (שניהם לא התחפשו הם התלבשו ממש יפה עם חולצה מכופתרת,ג'ינס ונעליים כחולות מושלמות,הם התאימו בגדים ואמרו שהם התחפשו לתאוומים)
"סאמק"התעצבנה דני
"מה קרה?"שאלתי
"הנעליים הורגות אותי"השיבה (דני התחפשה לכיפה אדומה משהו קטלני ביותר והיא הייתה מושלמת)
"בעלי עליי"אמר לה לידן
"מה?"שאלה לא מבינה וברגע אחד היא הייתה על הגב שלו,הוא עשה לה שק קמח
"אי גם אני רוצה"אמרה סתיו (המושלמת המתולתלת התחפשה למרשמלו,היא לקחה מרמשלו הארוכים מסוכר הענקיים האלה ושמה אותו מסביב לחצאית טוטו לבנה ושמה מחוך לבן ושמה מסביב למחוך מרשמלו בקיצור משהו נדיר ומושלם!)
"חחחח משוגעים"מילמלתי…רוצים לדעת למה אני התחפשתי?? אני לא התחפשתי,אני שמתי ג'ינס קרעים בצבע כחול,חולצה שחורה שרשום עליה love באנגלית ומאחורה יש שלושה פפיונים וקצת רואים את הגב,שמתי משקפיים שחורות גדולות כמו של חנונים,שמתי מלא צמידים בידיים ושמתי שרשרת של love me ,נעלי גובה בצבע שחור וכובע גרב,כמובן שעשיתי מחליק…בקיצור הייתי באמת יפה,ואני לא אומרת סתם :)
היינו החבורה ועוד כמה ילדים שהכרנו בקניון,כן אנחנו מתחברים מהר לאחרים..
ישבנו מחוץ לקניון ורוח נעימה ליטפה לי את השיער
"דברו על משהו"אמרתי לאחר דקה של שקט
"דיברנו מספיק עכשיו נחים"אמרה סתיו ואז בשנייה כולם קפצו וצעקו
"אמאאא" כמה ילדים פוצצו נפאצים זה היה מלחיץ
"חחח תירגעו"אמרתי
"אמא יאו הפילו לי את הלבלב לתחתון"אמרה דני
"לבלב?"שאלתי
"כן לבלב..נו לב"אמרה,חולה על הדיבור הזה שלה
~אחרי שלוש שעות…אני חייבת לקצר יש לי המון להספיק~
"שעה לצלם?"שאלתי כולם בתנוחה יפה ורק לידן מחייך אל הפאלפון
"אם אתה קורא הודעות…"אמרתי
"שנייה"אמר ואז עשה נשיקה לפאלפון
"אתה מצלם את עצמך?"שאלתי,בשנייה חטפתי לו את הפלאפון והסתכלתי על התמונות…
"כמה צילמת? ועוד את עצמך?"שאלתי עם חיוך קטן
"אני כוסית תודו"אמר
"מה שתגיד אמרתי..המשכנו להצתלם ואז הלכתי לשתות משהו בארומה
"שתדעו,אני נהנתי"אמרה סציו בחיוך
"כן גם אני"אמרתי
"חייבים לצאת שוב"אמר אושרי
"כן "הסכמתי איתו
~חייבים לצמצם:אחרי חצי שעה~
"טוב ביוש"אמרתי
"ביי" נפרדתי מיכולם והלכתי לכיון השכונה שלי,פתחתי את השער של הבית וליד השער עמד דין
"מה אתה רוצה?"שאלתי
"אותך"אמר ותפס לי את היד,הוא התקרב אלי והתחיל לנשק אותי
"תפסיק"אמרתי עצבנית
"פעם אתה אומר שאתה אוהב אותי ומוכן לעשות הכל בשבילי,ביקשמתי ממך לספר לאחותי לא אבל אתה ממציא תירוצים,אז הינה אחד בשבילך,תעוף לי מהעניים אידיוט" אמרתי ונכנסתי אל הבית,פתחתי את הדלת ושמעתי שהוא קרא לי,נעלתי את הדלת ועליתי לחדר,הדלקתי אמ טי וי והיה השיר happy התחלתי לשיר אותו ובאותו הזמן גם סידרתי את החדר שהיה ממש מבולגן,לקחתי קופסא מקרטון ושמתי שם את כל הבגדים שאני לא צריכה,רשמתי עליה בלורד שחור 'בגדים-לתרום' והייתה עוד קופסא מקרטון של בגדים שאותם אני צריכה להביא לבת דודה שלי 'בגדים-מעיין'.
שמתי את שתי הקופסאות בסלון ועליתי לחדר לכבות את הטלווזיה,לקחתי את הפלאפון מהמיטה וירדתי לסלון,פתחתי את המגירה שבמזנון ולקחתי משם את הטאבלט. הייתי קצת בסקייפ,בפייסבוק,אינסטרגם..עשיתי ליקיים ואז…
~מנקודת המבט של דין~
"כואמק"אמר והלכתי מין הבית שלהחייגתי ישר לאבי
"שמע אחי אין לי כוח אליה צדקת,בשביל מה אני יבגוד בליאושר,הרי בכל הזמן שהייתי עם אור היא זיינה לי ת'שכל תגיד כבר לאחותי תגיד לה תגיד לה כוסאמק ערס מפגרת אין לי כוח אליה"אמרתי לאבי (סורי על הקלולות אבל אצל בנים אחרי כל מילה שנייה שלהם זה קללה)
"הלו"אמרתי לאחר ששמעתי קול מוכר
"אני פשוט לא מאמינה"שמעתי את קולה של ליאושר
"ליאושר?"שאלתי ואז השיחה התנתקה, עכשיו אני באמת עצבני!!
~חזרה לנקודת המבט של אור~
..ואז הפלאפון שלי צילצל
"..i dont care i love it..i dont "
"הלו"אמרתי,תמיד שיש את הצילצול הזה זאת ליאושר
"אור"שמעתי את הקול שלה,היא נשמעת עצובה
"מה קרה?"שאלתי מהר
"אני…אני.." ואז היא התחילה לבכות
"מה קרה ליאושר?"שאלתי לא מבינה
"אני רוצה שתגידי לי את האמת"אמרה
"איזה אמת איפה את?"שאלתי
"בזמן שאני ודין היינו ביחד,את גם היית איתו??"שאלה הרגשתי חנק בגרון,לא הצלחתי להגיד 'כן'
"אני מצטערת באמת ביקשתי ממנו לא פעם שיגיד לך כי אני יודעת שלי את לא תקשבי באמת.." השיחה התנתקה..התקשרתי חזרה אבל היא לא ענתה הרגשתי כיאילו לקחו לי את הלב שלי לא ידעתי מה לעשות,המשכתי להתקשר אבל היא לא ענתה,כניראה כיבתה את הפאלפון,התקשרתי ישר לטלי..החברה הכי טובה שלה
"הלו טלי?"שאלתי במהירות
"כן"אמרה
"ליאושר איתך?"שאלתי
"לא הלכתי ממזמן,גם ליאושר היא הלכה עם אבי הוא אמר שהוא ילווה אותה לבית לי לא היה כוח"אמרה
"אה אוקי תודה"אמרתי וניתקתי וחייגתי לאבי,פעם אחת הוא לא ענה
"טוב אולי הוא לא שמע" מילמלתי לעצמי
פעם שנייה התקשרתי גם עכשיו הוא לא ענה
"מעניין"אמרתי
התקשרתי פעם שלישית והוא כן ענה
"הלו"אמר
"אבי ליאושר איתך?"שאלתי
"אמממ.."
"תביא אותה"אמרתי ישר
"היא לא רוצה לדבר עם אף אחד"אמר
"אויי נו"אמרתי
"תגיד לה אם היא באה לבית"אמרתי
"היא אמרה שהיא תחזור אבל לא עכשיו היא רוצה להיות לבד"אמר
"טוב"אמרתי
"תודה" אמרתי וניתקתי..אוי אני בבעיה!!
~מנקודת המבט של ליאושר~
"תודה"אמרתי וחיבקתי את אביהו
"על מה?"שאל
"על כל זה,על זה שאתה כאן איתי באמת..לעולם לא אשכח את זה"אמרתי ולא עזבתי לרגע את החיבוק שלו..זה כל כך חסר לי עכשיו הוא באמת מבין אותי וסיפר לי הכל
"הפורים הזה גרוע"אמרתי כל האיפור שלי נמחק,השימלה התלכלכה וחושבים שהתחפשתי למכשפה
"לפחות זה לא היה כמו שנה שעברה..שזרקו בלוני מים וחשבו שזה שבועות ולא פורים" אמר. צחקתי והסתכלתי אל תוך העניים שלו…העניים הכחולות שסוחפות אותי אל תוך הים,רק איתו אני מרגישה ביטחון
"רוצה לחזור לבית?"שאל
"התנחלנו מספיק בבית שלי לא?"שאל
"אתה מסלק אותי?"שאלתי בפנים עצובות
"בחיים לא" אמר וחיבק אותי,חולה עליו
"תודה"באמת תודה"אמרתי ונעמדתי מולו
"את הולכת?"שאל
"כן,אתה צודק הייתי פה מספיק"אמרתי עם חיוך קטן
"את לא רוצה לשטוף את הפנים או לשתות משהו?"שאל
"לא זה בסדר כבר אכלתי לך חצי מקרר"אמרתי
"כולה אכלת חצי עוגה וכמה עוגיות"אמר
"ואל תשכח את הבפלות"אמרתי וקרצתי לו
"לא שוכח"אמר בחיוך
"באמת תודה תודה תודה"אמרתי לו שוב,הוא יווה אותי עד לבית….חמוד שכזה
"כל מה שתרצי אני כאן באמת"אמר וחיבק אותי
"אין עלייך"קפצתי עליו בחיבוק ענקי,הוא הביא לי נשיקה בלחי והלך…טוב שיש לי ידיד טוב
"אור"אמרתי כשפתחתי את הדלת
"ליאושר"שמעתי את הקול שלה ראיתי אותה יורדת במדרגות וישר באה אלי
"את בסדר?"שאלה
"כן"אמרתי
"בטוחה?"שאלה והלכה אחרי לכיון הסלון
"בטוחה,אביהו הסביר לי הכל"אמרתי
"אבי? איך הוא קשור?"שאלתי
"הוא ידע הכל אבל דין אמר לו שלא יספר לי כלום,ומיקודם דין התקשר לאבי ראיתי שרשום על הצג את השם שלו אז אני עניתי באתי להגיד לו הלו אבל הוא התחיל לדבר עלי ועליך ואמר הכל"אמרה
"וואי"אמרתי
ואז….