הפנימייה – פרק 145

•חכמולוגיה•

"ישראל, יש סיבה למה אתה מצמצם עיניים בלי סוף כשאתה מסתכל על הלוח?" שאל אותי אסטוניה.
"כי אני לא רואה טוב" אמרתי.
"אז לך לבדיקת ראייה אצל או"ם, לך עכשיו אפילו, לקליניקה שלו."
"אבל הוא יחתוך אותי לפרוסות!" מחיתי.
"לא אכפת לי, העיקר שתוכל לראות את הלוח וללמוד, אחרת אני אקפוץ ממגדל גבוה ואתאבד."
"רגע… אם לא נִלמד אתה תמות?" שאל אזרבייג'אן, בהתלהבות משונה.
"ברור" אמר אסטוניה "ועכשיו ישראל, לך לאו"ם."
בחוסר חשק הלכתי לאו"ם, לחכות בקליניקה שלו.
או"ם יצא מהכיתה שלו, לבוש בחלוק לבן.
"ברוך הבא, בדיקת ראיה?" שאל אותי.
"כן" אמרתי, בחוסר חשק.
הוא נתן לי בוקס בראש.
"אתה רואה כוכבים?" הוא שאל אותי.
"לא" אמרתי.
"ועכשיו?" הוא שאל ושם לי עדשות על העיניים.
"או!" קראתי "כן, אבל מטושטשים."
הוא נתן לי עוד מכה חזקה.
"עדיין לא"
הוא שם עוד עדשה.
"עכשיו אני רואה מצוין."
"יופי, אז אתה צריך משקפיים" אמר לי וחייך חיוך לבבי "בוא תבחר לך מסגרת."
הוא הוביל אותי לצפות במסגרות שונות, עד שלבסוף מצאתי מסגרת אחת שחורה, מלבנית, יפה מאוד.
"אותה" אמרתי.
הוא התקין לי את העדשות המתאימות.
"בתיאבון!" הוא אמר לי.
התכוונתי להתחיל לאכול את זה, ואז הוא חטף את המשקפיים והרכיב לי על העיניים.
"לך עכשיו לכיתה שלך!" הוא כעס עלי.
הלכתי בשקט לכיתה של אסטוניה.
התיישבתי במקום שלי, בזמן שכולם בהו בי בגלל המשקפיים.
"ישראל, מה שוויה של הפונקצייה הזו כשערך ה – X הוא שליש?" שאל אותי אסטוניה.
"אפס" אמרתי בניחוש.
"מצוין!" אמר אסטוניה.
כולם בהו בי עם עיניים פעורות.

המשך יבוא…