החצויים

פרק 4 – ג׳ונתן

הספינה הייתה באורך של בערך 20 מטרים ורוחבה 13 מטרים , לא האמנתי למה שראיתי ,זאת הייתה התלת-חתירית הגדולה והמסוכנת ביותר , היא הייתה מאותרת מגני ארד שמימי , היא הייתה מסוגלת לעוף ולשוט , חבלי טיפוס ניפרסו לפניי , עומקה היה בערך 6 מטרים . על הסיפון ניצבו בליסטראות , תותח כידונים בירכתיים ועוד מיליון כלי נשק.ובבטן הספינה היה חדר , גדול ומרובך, בעל שש ספות , שתי כורסאות ושולחן אחד באמצע שאורכו בערך מטר , הייתה עוד דלת לתאים לכל אחד מאיתנו תא , בתוך המחסן הייתה צידנית מכושפת , כל מה שתירצה ( כל מאכל או שתייה ) יופיע בתוכה , בנישקייה היו כ12 פיגיונות, שבעה חרבות ארד שמימי , וחמש מגנים גם כן מארד שמימי . בחדר האוכל היה מקרר ( מכושף כמו הצידנית) , צלחות קסומות שמגישות את עצמן ( כמו במחנה) ותמונות בשידור חי מהמחנה , כך שנוכל ליראות מה קורה שם . אלכס ניראה מוטרד מהעניין שהם נוסעים עם אודט ( מה עובר לו בראש?) . ריילי ניכנס מהר לתא והיסתגר . , עליתי חזרה לסיפון ליראות את השאר , דניאל צועקת על ג׳יין ואודט פקודות והן ממהרות לעשות אותן , החלטתי לעזור, ״ במה אני יכול לעזור?!״ צעקתי
״ תימתח את המיפרס הראשי!״ ידעתי שהחבל שמשמאלי , אותו אני צריך לימתוח . מתחתי חזק עד שהשרירים שלי כאבו.
״ תרפה קצת!!״ דניאל צעקה לעברי
הרפתי קצת מהחבל ולאחר כמה פקודות של ספנים התרוממנו 43 מטרים מעל האדמה , ידענו דבר אחד . שכל המיפלצות יגיעו להתקיף את אולימפוס , רק לנו סיפר כירון על הפלישה של הענקים אל האולימפוס אבל ידענו שהסוד לא ישמר זמן רב , המטרה הראשונה הייתה לגייס את הרומאים . שיעזרו לנו נגד הענקים . ולא הייתה לנו היסטוריה נעימה איתם . המסע יקח כמה ימים בערך שלושה לדברי דניאל , התחלנו את המסע בין הרוחות החזקות , אבל זה לא הטריד אותנו.
ראיתי את ג׳יין לבד על המעקה ולצידה תותח כידונים . החלטתי לדבר איתה , ניגשתי אליה ואמרתי ״היי ״
״היי״
״ מצפה לנו מסע ארוך״
״ כן , ולא יהיה קל לשכנע את הרומאים , לעזור לנו .״
״ שמעתי הרבה דברים עליהם .״
״ כולנו שעמנו , אב-״
״ היי חבר׳ה כולם למטה בואו !״
״ טוב ״ השיבה ג׳יין״
היא ירדה , היסתכלתי עליה יורדת , וידעתי שהיא הייתה רוצה להמשיך לדבר . אבל גם אני ירדתי לבסוף.
״ טוב , המטרה הראשונה היא לגייס את הרומאים שיעזרו לנו .״
״ זה לא יהיה קל ״ אמרה אודט
״נכון ״ השבתי
״ מה יקרה אם הם לא יעזרו לנו??״
״נבקש עזרה מהאלים כמובן״ אמר אלכס.
״ לא ״ פסק ריילי ״ יש להם בעיה אחרת עם הטיטאנים .״
״ אז ניהייה חייבים לעשות את זה לבד ״ הכריזה דניאל
״ טוב אולי אם נביא להם מתנה?״ שאל אלכס
״ זה יכול לעבוד אבל אני לא בטוחה בזה .״ אמרה דניאל ״ כבר מאות אלפי שנים שאנחנו בסיכסוך איתם אז מתנה תפצה על זה?״
״ אולי ״ , אמרתי .
״ טוב ניראה מה יהיה ״ אמרה דניאל
כולם הינהנו . וירדו לתאים לישון .
התעוררתי בחמש לפינות בוקר שזה דיי נורמלי בישבילי. רציתי להמשיך לדבר עם ג׳יין . אבל ריסנתי את עצמי ככל שיכולתי . אלכס , אודט , וריילי ישנו , רק דניאל , אני וג׳יין ערים . ג׳יין הביטה לעבר הים . לאן שאנחנו שטים . כל כך רציתי איזו שהיא פעילות , וכאן היו אמורות להיות כמה מיפלצות , אבל כשניראה הסירה הסוותה אותנו . עמדתי איפה שאני וג׳יין דיברנו אתמול . והתחלתי לחבב אותה , לא ביגלל שהיא בת אפרודיטה , פשוט חיבבתי אותה כמו שהיא . השקפתי אל הים . ומרחוק ניראו מיפלצות , אבל הן לא הזיקו לנו לצערי . באופק ראיתי סנפיר ענקי רוחבו מטר ואורכו בערך ארבה מטרים , הוא לא שחה אלינו בהנחה שלא ראה אותנו . ירדתי למטה לחשוב קצת , הסנפיר הגדול לא הטריד אותי , בכמה רגעים היינו יכולים לזנק לאוויר , מה שהטריד אותי היו הרומאים , מה יקרה אם מישהוא יפצע?? וגרוע מזה אבל סירבתי להאמין שזה יקרה , אסור לי לחשוב על זה . פשוט אסור . התלת-חתירית לפתע איבדה איזון לשמאל , ועוד אחת ליימין . רצתי מהר לסיפון, ראיתי את הסנפיר אבל יחסית למיפלצת עצמה הוא ניראה כמו פרעוש קטן , הייתי הכי חזק מבין החצויים כאן , הייתי בנו של אדס , ידעתי שזימון מתים לא יעזור בדבר . בעיקר לא נגד ׳זה׳ המיפלצת הייתה ענקית אורכה היה בערך 21 מטרים ורוחבה 9 מטרים , קשקשיה היו בשלל צבעים מרהיבים ושינה היו דומים לפיגיונות שהוכנו מאל הנפחים עצמו . הטורן קרס לאחר חבטה של ראש המיפלץ , כולם אלו לסיפון .
״ תסיחו את דעתו!״ צעקה אודט ״ ג׳ונתן ! תעזור לי להפיל אותו!״
״ איך?!״ השבתי
״ העניים ולאחר מכן הראש!!״
הינהנתי
ג׳יין שלפה את הפיגיון המעוקל שלה , אלס לקח חרב מארד שמימי, וריילי שתי פיגיונות חדים מארד שמימי גם כן , לי הייתה חרב מארד שמימי אבל היא הייתה שחורה , אופייני לבני אדס , ג׳יין הסיחה אותו כאשר תקעה לו כידון ברגלו , דניאל , התחילה לכוון ולירות לעברו עם קשת . ואלכס התחיל ליתקוע לו בגב את החרב שלו , כאשר שאג מרוב כאב אודט רצה לעבר העיינים ואני חיכיתי שיתעוור כדי ליתקוע לו בגרון את חרבי , לפתע ראיתי את דניאל ניחבטת לעבר הירידה מיתחת לסיפון , כעסתי כל כך שתעקתי לו את החרב בראש . הוא קרס מייד והתפוגג , רצנו לעבר דניאל ליראות אם היא עדיין חיה .