love in the city-פרק 46 ♥

~פרק 45~ פרק אחרון!!!
**מנק' המבט של אור**
–כעבור שלושה חודשים–
אני ורון כבר חצי שנה ביחד♥ אתמול הוא עשה לי הפתעה והלכנו ביחד למסעדה ולסרט שלצערי הוא בחר-_- חחח… אבל בסכ"ה היה כיף!
קמתי לבצפר, שבוע אחרון לכיתה י' תודה לאלללל! עברתי את הבגרויות בשלום ועכשיו האחים המציקים שלי רוצים לארגן מסיבה. סליחה לא מסיבה, מסיבות!
ההורים שלי חודש בחו"ל עכשיו אז הם משתלטים על הבית!
הלכתי להתארגן במקלחת של החדר שלי, וכשיצאתי ראיתי את שלו בחדר ונבהלתי כמו איזה אני לא יודעת מה!
"יואו שלו באמא הקפצת לי את הנשמה!" אמרתי לו.
"מה את ישר נבהלת? אני רק רוצה להגיד לך שמחר ובעוד שלושה ימים יש פה חצי מהתיכון סבבה?" הוא שאל.
"לאלא אין לי כוח לסדר אחר כך!!! פלייזז!" אמרתי חצי מבואסת, אני לא יכולה להגיד להם לא לעשות
"יאללה את גם כן… אין לי כוח לסדר עאלק י'יאבשה" הוא אמר והתכוון לצאת.
"למה מה נראלך פה?! מה אתה חושב שאתה מדבר אליי ככה?!"
"אני מדבר אלייך איך שבאלי! לפעמים אני לא יודע איך יש לנו את אותם הגנים!" הוא אמר או יותר נכון צעק עליי ויצא מהחדר, זהו הפעם אני לא מוותרת לו!
"אז אני עכשיו מדברת אלייך איך שבאלי! אתה אגואיסט שמשחק בבנות שותה מעשן וכמובן שאתה עושה את זה ולי אסור כי אני 'קטנה'" אמרתי ועשיתי מרכאות עם הידיים והמשכתי:
"ואין לך שום זכות לדבר אליי ככה! " צעקתי עליו וירדתי למטה בעצבים.
"אור דיי לפחות את תהיי הבוגרת מבינכם!" לירן קרא לי.
"לא רוצה!" אמרתי לו ויצאתי מהבית, לא יודעת לאן… רק לא להיות פה!
הלכתי לכיוון הפארק וראיתי את רון יושב שם עם החברים שלו.
"אורי! בואי לפה!" הוא קרא לי והתקדמתי אליו בחיוך.
"מה קורה יפה שלי?" הוא שאל וקם לחבק אותי ונתן לי נשיקה קטנה בפה.
"בסדר חיימשלי" עניתי בקול קצת חלש וצרוד.
"מה קרה?" הוא שאל אותי בשקט וכולם הסתכלו עלינו.
"אחר כך.." אמרתי לו והתיישבתי איתם שם, עבר הרבה זמן והסתכלתי לשנייה באייפון ואז רק קלטתי 12 שיחות שלא נענו0.0
כולן היו מהאחים שלי, חזרתי למספר של רן, הוא הכי פחות יצעק עליי.
"אור איפה את לעזאזל?!" הוא צעק. או… שהוא לא יצעק הכי פחות.
"אני עם רון" אמרתי.
"איפה?!"
"איפשהו…" אמרתי והוא נאנח.
"טוב תחזרי הביתה כבר יש פה גם את אגם ודניאל" הוא אמר וניתק.
"טוב רונוש אני צריכה כבר לחזור…" אמרתי לו.
"את רוצה שאני ילווה אותך?" הוא שאל. נסיכוש שליי!
"לא זה בסדר, הייתי גם מציעה לך לבוא אבל הדפוקים האלה עצבניים עליי עכשיו…" אמרתי לו והוא גיחך ונתן לי נשיקה קטנה בפה.
התחלתי ללכת הביתה באייפון ואז פתאום נתקעתי באיזה מישהו אחד.
"אחח ידפוק תסתכל לאן אתה הולך!"
"אני?! ימפגרת כולך בתוך האייפון"
"יאללה אתה גם כן מביא עצבים עוד יותר" אמרתי לו והתחלתי ללכת לכיוון הבית.
"מה קרה? מחזור? "הוא שאל בציניות.
"מחזור אחותך" אמרתי לו והמשכתי ללכת מהר יותר ובעצבים, הגעתי לבית והם ישר קפצו עליי וכעסו.
"אל תצעקו עליי דיי כבר!" אמרתי להם בקול חזק.
"אור אני עושה מה שאני רו.." לירן עמד להגיד אבל הצילצול בדלת קטע אותו.
"אני פותחת!" הכרזתי ורצתי לכיוון הדלת.
פתחתי את הדלת ומי זה היה?! הילד ההוא!
"מה קרה? אין לך בית ללכת אליו?" שאלתי באותה ציניות שהוא השתמש בה מקודם.
"שתקי אני פה לחברים" הוא אמר.
"טוב לך אין פה אף אחד!" אמרתי לו והוא חסם את הדלת עם הרגל.
"לירן!" קראתי לו והוא בא, הוא ראה אותו והם ישר התחבקו כזה חיבוק גברים.
"מה קורה אחי?!" לירן אמר לו.
"אתם מכירים?!?!" שאלתי.
"כן זה אח שלי זה" לירן אמר וההוא חייך חיוך מתגרה.
"יופי…" מלמלתי ועליתי לחדר.

~כעבור 3 ימים~
השעה הייתה 17:00 והתחלתי להתארגן למסיבה, התקלחתי, התלבשתי בשמלה יפה ממש בצבע תכלת-לבן, היא סטרפלס ומגיעה עד מעל הברך.
סידרתי את השיער, התאפרתי והשפרצתי בושם.
ירדתי למטה וכבר התחילו להגיע ילדים.
"אורה!!!" דני קראה לי.
"דנדוש!!!" אמרתי חזרה והתחבקנו חזק ליד המטבח שבית שלי.
"חחח לא ראיתי אותך מאתמול!" אמרתי בציניות והיא צחקה ואחים שלי הסתכלו עלינו במוזרות.
"בואנה תקשיב אחותינו סרוטה…." רן אמר להם.
"רן שתוק שתוק תגיד תודה שנתתי לכם לעשות פה מסיבה בכלל!" אמרתי להם והם צחקו.
"מה מצחיק?" דני שאלה.
"שאת חושבת שרק בגלל שאת לא היית רוצה לא הינו עושים מסיבה" לירן אמר.
"אל תעלו לי את העצבים עוד פעם!" אמרתי להם ואני ודני יצאנו לחצר, היה שם את הדי ג'יי, בר מלא במשקאות, והבריכה הייתה מאורגנת והיו מלאאאא מקומות ישיבה מסביב.
השעה שמונה כבר הגיעה וילדים לא מפסיקים להגיע…
הפעם התיישבתי עם הי'אלפניקים, וכמה מי'.
כולנו שתינו ונהננו עד שהתחילו מכות בין ילדים שם, לא זוכרת על מה אפילו הייתי מחוקה, אבל כולם ניסו להפריד כולל אותי, ויצא שאחד מהם נתן לי אגרוף ממש חזק ללחי.
רון ישר בא אליי.
"את בסדר?" הוא שאל והתכופף אליי.
"כן… וואו המכה הזאת העירה אותי.." אמרתי.
"מזה הוא לא נורמלי מה הוא מרביץ ככה לבחורה תראי איך אדום לך!"
"לא רון תשאר איתי!" אמרתי כשהוא פנה ללכת.
"אור שנייה באמת" הוא אמר והלך, כנראה להרביץ לההוא.
הוא חזר אחריי שתי דקות עם פנס בעין.
"או מיי גאד מה עשו לך?!" שאלתי והתקדמתי אליו.
"זה כלום.." הוא אמר, העברתי על זה את היד שלי.
"אחח.." הוא ישר הזיז את הפרצוף.
"כלום אה?!" שאלתי.
"דיי אור בחיאת… כולה פנס" הוא אמר.
"מבטיח שזה לא כואב?" שאלתי והסתכלתי לו בעיניים המושלמות שלו.
"מבטיח… כל עוד לא נוגעים;)"
"למה שאני יגע בך יגועל?!"
"הגועל הזה היה איתך יותר מחצי שנה!" הוא אמר וחיבק אותי מהצד.
"חחחח מה שנכון נכון" אמרתי והלכנו לרקוד ביחד.
אני אוהבת את רון, יותר מאת עצמי אפילו… וזה לא קורה הרבה;)
אני ממש מרגישה שהוא זה שאני רוצה לחיות איתו בעתיד, יש בו כל מה שבחורה רוצה בגבר, הוא רומנטי, חמוד, חתיך, חכם (למרות שזה לא נראה אבל יש לו מוח חחח…) ,
והכי חשוב… הוא שלי!
.
.
.
סוף!