חייה של לונה -פרק 10- זה רק אני? או שממש חם פה?!

הנער היה אולי טיפה יותר גבוה מכריס (גם כריס מאוד גבוה ואת זה אני יודעת כי גם אני די גבוהה יחסית, כריס עובר אותי בראש…), לפחות כך הוא נראה מרחוק. היה לו שיער בלונדיני מסולסל וטיפה ארוך (לא ארוך מידי, כמעט קרה כזה…) שגרם לו להראות ממש מגניב וסקסי! עם העיניים הבהירות, והחיוך המקסים!!!
הוא הביט לתוך עיניי, וגם מרחוק מבטו היה חודר, הרגשתי מוזר, הרגשתי חשופה, כאילו הוא רואה לתוכי.

"לונה?" שאלה פתאום קריסטי. מצמצתי ופניתי אל קריסטי.
"מה?" שאלתי מבולבלת. כנראה הייתי שקועה כל כך בבהייה בבחור שכנראה פספסתי משהו.
הבנות התחילו לצחקק ועם זאת כריס נשאר עם פנים אטומות כאשר פנה לראות מה משך את מבטי בצורה כזאת עמוקה. הוא ראה את העלם *הצעיר והמשגע*, ולא הסיר את מבטו ממנו אבל בנוסף, מבטו היה כמעט מאיים, כמו איזו חיה טורפת ב"נשיונל ג'יאוגרפיק".

"רוצות ללכת לרקוד?" שאל כריס בכדי לשנות נושא. הבנות הנידו את ראשן בהסכמה ויצאו לרחבה בחוץ במהירות מדהימה!
הוא גיחך וחייך. "מה איתך?" שאל כריס.
"אממ…" היססתי. למרות שמוסיקה היא סם חיי, אני לא יכולתי שלא להירתע מהבלאגן והאנשים בחוץ. הכל כל כך יפה ונוצץ, כולם חתיכים וסקסים ואני פשוט… לא.
"את רוצה להישאר פה?" שאל לאחר שקלט את המבט המפוחד שלי. הנדתי בראשי להסכמה. ובתגובה כריס חייך בשנית את החיוך הכי מעלף שיש!!! אבל ת'אמת, משום מה היום, חוץ מהתפלאות חוזרת ונמשכת מהיופי החיצוני והברור של כריס, אני מרגישה עקצוצים בבטן כאילו הכול מתהפך לי בפנים. אני הרגשתי את ההרגשה הזו אולי רק פעמיים בכל חיי, וגם אז התחושה נעלמה לאחר כמה זמן. היום היא נמשכה מאז שיצאתי מהאוטו וביליתי עם כריס עד עכשיו, בערב.

אחרי שיחה מהנה ומעמיקה עם כריס, אני מתחילה להכיר אותו יותר טוב וגם הוא אותי. יש לנו הרבה דברים במשותף לדוגמה שנינו אוהבים את אותה סוג מוסיקה (שזה בעצם הכול! ממוסיקה שקטה וקלאסית לרוק רועש וזועם… זה טוב לעצבים…). יש לנו אותו טעם בסרטים ובאוכל (שזה בעצם כל דבר שהוא טעים!!! לפי דעתנו כמובן…).הוא סיפר לי שקיבל מאביו את שיערו השחור והגלי מעט, אך את עיניו החומות השאיר לעצמו… (זה הצחיק אותי.) גם גיליתי שאימא של כריס, ממנה הוא קיבל את העיניים הכחולות ירוקות המדהימות שלו, חלתה כשכריס היה בן 4, והיא נפתרה כשהיה בן 5. הוא אמר גם שכשהיה בן 10 אבא שלו הכיר מישהי חדשה וכבר בגיל 12, הוא התחתן איתה. לשרלוט (האמא "החורגת") הייתה בת ושמה קלריסה (נשמע כמו שם של סנובית על!), צעירה בחצי שנה מכריס. בהתחלה הוא שנא גם את שרלוט וגם את קלריסה אבל עם הזמן הוא התרגל אליהן, והיה סבלני וסובלני יותר כשראה שהן עושות את אביו מאושר. הוא סיפר לי שאביו נמצא מחוץ לבית לעיתים תכופות בשל עסקיו הרבים והמצליחים. שרלוט גם היא אשת עסקים מצליחה. כך הם הכירו.

**********************************************************************************************

היא הייתה יפיפייה. וכבר ראיתי הרבה בנות יפות בחיי, אבל בה היה משהו מיוחד. דיברנו קצת וסיפרתי לה בכלליות על משפחתי. היא הייתה משגעת, מפתיעה ומקסימה! היא גורמת לי להרגיש… שלם יותר, נורמאלי יותר.
היא סיפרה לי על חייה. "חייה של לונה!" אמרתי. היא צחקה. החיוך שלה מדהים! השפתיים המלאות בצורה חושנית, והשיניים הלבנות והישרות, שעליהן קיבלה הרבה מחמאות ושאלות כמו: "היה לך פעם גשר?" "עשית יישור שיניים?" "עברת הלבנה?.." אבל לא, הכל טבעי…
היא אמרה שהוריה אהבו אחד את השנייה כבר מגיל צעיר, כך אימה סיפרה לה. כשרוזלין (אמא שלה) הייתה בהריון, הם היו ממש שמחים. הם בדיוק היו בפיקניק לילי כשהחליטו לקרא לתינוקת שתבוא, לוּנה, כמו הירח היפה שהאיר עליהם.

לונה אז הפסיקה לחייך. "יום אחד הוא פשוט נעלם…" סיפרה. היה חשש שעזב אותם או שקרה לו משהו. זוהי נשארה תעלומה. היא אמרה שכל הזמן כשהייתה קטנה, אמא שלה הייתה מביטה בה לפניי שהשכיבה אותה לישון, הייתה שרה לה שיר ערש, והייתה אומרת לה איך עיניה החומות הן בדיוק כמו של אביה, ושיערה החום שוקולדי המסולסל בדיוק כמו של אימה. היא חייכה חיוך עצוב.

-כשסיימה לדבר, הרימה את מבטה אליי, ועינינו נפגשו.

-הרמתי את עיניי, ומבטינו הצטלבו.

-לא יכולתי להסיר את מבטי ממנה, היא הייתה פשוט מושלמת!

-אני לא הצלחתי לנתק את עיניי ממנו, הוא היה כזה… מושלם.

-התקרבתי אלייה.

-הוא התקרב אליי.

-רכנתי אלייה.

-הוא כל כך קרוב! OMG

–"היי חבר'ה!"

-הוא היה חייב להפריע?!
-הוא היה חייב להפריע?!