זה קרה ברגע

בעטתי בו.
כן בעטתי ! כבר נמאס לשמוע את כל ההערות, "מטומטמת", "מפגרת", "בחיים לא תביני".
ועוד הרבה כאלה.
"די !!!" צעק.אחי הגדול,כיווץ את כף ידי בתוך כף ידו,לחץ חזק.נאנקתי וצרחתי חזק,אמא צעקה: "תפסיק !" הוא בעט בי חזק ברגל, ואז עזב אותי.
עמדנו ליסוע ל'על האש'.הייתי חולה,חיידק מסוכן.בדיוק אתמול,עברתי בדיקת לחץ דם,בדיקת דם,ואולטראסאונד.
התחלתי לבכות,ורצתי,רק רצתי.עברתי את הכביש בלי להסתכל,יום שבת בלי מכוניות,הדלת הייתה פתוחה,נכנסתי לבניין.
לפני זה שמעתי את אמא צועקת בכעס על אחי "לך תבקש ממנה סליחה !".
שמעתי צעדים,זה היה אחי.מהר נכנסתי למעלית ועליתי הביתה,הדלת עדיין לא נסגרה ע"י העוזרת,פתחתי אותה,סגרתי מאחורי,ורצתי לחדר ההורים.צעדים אחרי.ניסיתי לסגור את הדלת,אבל הוא פרץ אותה,דחף אותי על המיטה וצעק עליי "בואי הנה ! אל תעשי בעיות !!!!"
שתקתי.
"ב-ו-א-י עכשיו !!!!!" נהם.
הוא הרים אותי,והתחיל לדחוף אותי.ניסיתי להיאחז בשמיכה,אבל הוא משך חזק מידי.
"מה את עושה בעיות הא ?! מה ?!?!?" צעק.
"תדבר אליי יפה" אמרתי לו.
קצת פחדתי,אבל חוק מספר 1 – אסור להראות חולשה.
כי כבר למדתי,שאם אתה מראה פחד וחולשה,אף אחד לא יתייחס אליך.
ירדנו במעלית,וקיללתי אותו בלב.
הוא דחף אותי מחוץ לבניין,ואז עזב אותי והמשיך לבד למכונית.
"מחכים לך !" אמר לי באוזן לפני שהלך.
עמדתי בכניסה לבניין,הייתי יכולה לברוח הביתה שוב,אבל ידעתי שאז הוא ירביץ לי עוד יותר.המכונית התניעה,כולם במקומות,והם חיכו לי.
אנחנו גרים ברחוב ללא מוצא,וזממתי משהו.
אחי,גדול ממני ב8 שנים.ומאז שהייתי בת 5,אני זוכרת שהתעלל בי.הרביץ,קילל,והרביץ,הרביץ,הרביץ.בגיל 6,איים עם סכין שידקור אותי.בגיל 7,חנק אותי,אבל העוזרת עצרה אותו.בגיל 8,הרביץ לי כל כך חזק,שאחרי ההתעלפות מצאתי את עצמי בבית חולים.השנה,גיל 9,והוא בן 17,ישב עליי במשך שלוש שעות,צפה טלווזיה,ושבר לי באופן קל כמה חלקים מעמוד השדרה.מזל שרק קל,כי אם היה בינוני,הייתי משותקת.
יום שבת,יש בסוף הרחוב בית כנסת.מכוניות התחילו לבוא.
מכונית,מכונית,מונית,אופנוע,מונית,מכונית.התחילו לבוא המון.נזכרתי בהכל,חבריי הטובים,האקס שעדיין אני קצת מחבבת.הפלאפון שלי היה עליי,נכנסתי לוואצפ,וכתבתי בקבוצת הכיתה:
"אני אוהבת את כולכם ! כל הבנות,אני מתה עליכן,ומצטערת.את כל דברי,אתן לשתי חברותיי ההכי טובות,מאיה ושיר.לוסי,תמותי,אני לא סובלת אותך,תלמדי לא להיות שוויצרית.בנים,אני מאחלת לכם המשך טוב בחיים.המורה,אותך אני ממש אוהבת,את תומכת ועוזרת.הכל בגלל אחי המתעלל.אל תשכחו אותי לנצח ! באהבה,הילה."
להוריי כתבתי:
"אני אוהבת אתכם,אל תשכחו אותי לנצח,אני מתה עליכם,יום הולדת שמח מראש.הכל בגללו,בגלל האח הגדול שאפילו את שמו אני לא רוצה להגיד.רק תדעו,שהוא לא אמר סליחה.אני מצטערת מאוד,אוהבת,הילה."
מכוניות המשיכו לעבור,עמדתי לעבור את הכביש.
מכונית אחת,יפה ולבנה,עמדה לעבור מולי,לפני שעברה,נזכרתי בהכל,רצתי לכיוונה,"הוא לא אמר לי סליחה…" חשבתי לעצמי,ואז דמם הכל.
זה קרה ברגע.