פרק 3- בבקשה, מי שאהב את הסיפור אני אשמח אם תוכלו לרשום, וגם מי שלא- ביקורת בונה בבקשה♥

שבת בבוקר. בדרך כלל כל שבת אני ואבא שלי הולכים למכולת קונים חומרים לפנקייק ומכינים ארוחת בוקר לפני שכולם קמים. היה 6:00 בבוקר והוא היה למטה. ירדתי במדרגות, הסתכלתי עליו והוא חייך. רצתי אליו וחיבקתי אותו.
הוא נישק את ראשי ואמר "חיכיתי לך. בואי נצא." בנסיעה הקצרה הזאת, דיברנו כמו פעם, סיפרתי לו מה הוא פספס ב"מרפאה פרטית" ושנינו צחקנו.
הגענו למכולת לקחנו את כל החומרים שהיינו צריכים ויצאנו. חזרנו הביתה,
והתחלנו להכין את ארוחת הבוקר. אני הלכתי להעיר את מייק אחי הקטן. הוא ירד למטה ואימא שלי אחריו.
היא חייכה אליי וחייכתי בחזרה. אכלנו וצחקנו כמו פעם. התגעגעתי לזה, התגעגעתי למשפחה הנורמלית שהיינו.
שאלתי הודעה לאמה וסטייסי "קניון? ב10:30?" שניהם השיבו שכן ויצאתי לאסוף אותן.
הגענו לקניון והתחלנו ב"זארה" קניתי חולצה ואמה מכנס.
המשכנו להסתובב והיה די משעמם אז ירדנו למטה לאכול גלידה. ראינו את איאן וג'ורג' והחלטתי שאני יילך.
יצאתי להליכה בשכונה.
רצתי הרבה, כל ההליכה חשבתי על מאט ולוסי. ואולי אני מחבבת אותו.
הגעתי לפארק דיוויס. שהיה ריק. שמתי מוזיקה באוזניות והתיישבתי על הספסל בפארק.
הסתכלתי והיה ממש ריק. כאילו כולם הסתגרו בבית שלהם.
פתאום ראיתי את מאט, הוא רץ. לא כאילו הוא בורח ממישהו. רץ כאילו בורח מהמחשבות שלו.
ידעתי שהוא רץ בפארק דייויס אבל אולי לקחתי את הסיכון, ואולי רציתי לראות אותו.
לא הסתכלתי אבל הפינתי את המבט אליו. הוא ראה אותי.
הוא הוריד את האוזניות ובא אליי.
הוא התיישב לידי ושתק.
"מאט אני מצטערת." אמרתי. "לא התכוונתי לזה. הייתי עצבנית והכל ביחד."
הוא עדיין שתק.
"אני יודע שראית אותי ואת לוסי." הוא אמר משום מקום.
"ואני יודע שכנראה לא איכפת לך אבל אין בינינו כלום. היא סתם נישקה אותי."
לא הראיתי לו את זה אבל קפצתי מבפנים. הייתי מאושרת.
היינו בפארק שעה וחצי ואז המשכנו ורצנו.
הוא ליווה אותי הביתה ושהגענו הוא אמר לי "את תעלומה סקיילר צ'ארלס."
"לא פחות ממך ווילדר."
זה היה רגע מושלם , חייכתי ונכנסתי הביתה.
הלכתי והתיישבתי ליד אימא שלי על הספה.
סיפרתי לה הכל והיא אמרה שהיא שמחה בשבילי היא אמרה שהיא רוצה שנבדוק שמלות לנשף כי הוא עוד חודש. אמרתי לה שאני לא הולכת לנשפים אבל אם היא רוצה נלך.
וככה אני. מאושרת שהרבה זמן לא הייתי.